My ReaLife

אני מרגישה שעכשיו, אחרי שנים של אושר ותמימות - טפו טפו טפו, אני משלמת את המחיר.

הגעתי לאיזשהו סף בקיבולת שלי של המתרחש מסביב.

אני לא שלמה עם שומדבר שקורה לי בחיים, לא טוב לי בצבא ולא טוב לי בבית. לא טוב לי בזוגיות שלי ואני לא רוצה להיות לבד. הגוף שלי חולה והנפש שלי מדממת.

אין לי כח יותר.

אומרים שצרות באות בצרורות,

ובאמת שאני מעריכה כל כך את החיים שלי וכל הטוב שבהם,

ואני מתארת לעצמי שהמצב הזה של השנה האחרונה יגמר מתישהו.

אבל לנצח תחקק השנה הזאת בזיכרון שלי בתור השנה הכי קשה שחוויתי.

כל כך הרבה השתנה מאז שסיימתי ללמוד, כל מה שאמור להשתנות ועוד.

התקופה הזאת של הכניסה לצבא וזה היא גם ככה קשה.

וכאילו כמעט כל דבר שיכל להקשות עליה קרה.

הכל מסביבי מת. לא רק אנשים.

הבית שלי מת.

האהבה שלי מתה.

החברויות שלי גוססות לאיטן.

האופי שלי מתחיל להעלם ובמקומו צומחת מישהי אטומה ריגשית, לא מחייכת, עצורה ומאופקת.