הוא צלע בשקט,ניסה לא להקים רעש. זרועו השמאלית הייתה פצועה,וברגלו השמאלית היו כמה רסיסי רימון יד.
הוא הביט למקום שלפני כמה דקות עמדה בו היחידה שלו,עכשיו היה שם רק ערימת גוויות."לפחות כולנו נמות ביחד" הוא אמר לעצמו.
הוא ידע שהוא יגמור כמו כל השאר, גופה מלאה עופרת. המפלצות האלה לא ישאירו אותו בחיים.
הוא המשיך להתקדם בשקט,עד שלפתע קפץ אחד מהיצורים מולו וצעק משהו בשפה לא מובנת.הוא חורר את היצור עד שנפל. כמה יצורים אחרים שמעו את הצעקה ואת קולות הירי ורצו למקום.
הוא הרים את הרובה כדי לירות בהם.הוא הצליח להרוג כמה מהם.שאר היצורים החלו לרוץ לכיוונו.
הוא ניסה לירות גם בהם אך הוא שם לב שלא נשארה לו תחמושת."פאק! איזה עיתוי מושלם! דווקא עכשיו הכדורים המחורבנים נזכרו להיגמר!".
הוא הוציא את האקדח הקטן שלו והחל לירות. הוא לא הרג הרבה,אולי שלושה בערך.
הם המשיכו להתקרב והוא החל לברוח. הוא רץ ורץ,מנסה להתחמק מהם. אבל הם המשיכו לרדוף אחריו. הוא הוציא רימון יד מאחד הכיסים שלו,שחרר את הנצרה וזרק.הרבה מהם עפו מהפיצוץ,אבל אלה שנשארו לא ויתרו. הכאבים בזרוע וברגל גברו,הוא נאבק להמשיך לרוץ, אך העייפות ניצחה אותו.הוא נפל על האדמה, מתנשף ממאמץ.
היצורים תפסו אותו,לא היה לו לאן לברוח. אחד היצורים כיוון אקדח לראש שלו, ולחץ על ההדק. לפתע הכל נעלם...
"איזה משחק מפגר זה... ידעתי שהייתי צריך לקנות את הסימס...", הוא אמר,קם מהכיסא ויצא מהחדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
