מוזר לי.
מאוד מוזר לי.
טוב לי ורע לי בעת ובעונה אחת..
אני רוצה אותה, והיא מטרפת אותי.
מתגרה בי, מחממת אותי ואז משאירה אותי לבד...
אני על סף שיגעון...
אין לי כוח לזה..
אני רוצה אותה, פשוט רוצה אותה.
בלי שאחרים יתערבו ויהרסו.
בלי אנשים אחרים.
אני לא יודע מה לעשות, אם לצרוח ולבכות, או לצחוק בטירוף מוחלט.
אני שמח ועצוב, נעים לי איתה, עצוב לי כשהיא הולכת...
אני משתוקק אליה, למגע שלה, לחיבוק שלה, לנשיקה שלה..
לנשוך אות עורה הרך והבתולי, עד זוב דם..
לשמוע אותה גונחת ומתנשפת מהנאה כשאני נושך אותה, כשאני מנשק אותה..
אבל היא פשוט משחקת בי, גורמת לי לרצות לצרוח:
דיי! אני פשוט רוצה אותך!
היא חושבת שזה מצחיק, נהנית מהסיטואציה.
ואני פשוט מבולבל.
מוזר לי.
מאוד מוזר לי.
כואב לי, היא מכאיבה לי...
היא היחידה שחיבקה אותי חיבוק אוהב.
ואני רוצה עוד חיבוק כזה.
רוצה למות ולהישאר חי בשבילה..