הוא אהב אותה בכל מאודו.
היא ניהנתה להיות ביתו, ניהנתה להיות אמו, לשמור עליו ולהיות מוגנת על ידיו.
הם לא רבו מעולם, מערכת היחסים שלהם הייתה מעין בועה עוטפת, רכה וחמימה מארגמן ובורדו,
רחם נעים שבתוכו הם שוחים בחיבוק עוטף עדין, בשבילה.
הוא נהג אותה לארוחת ערב משפחתית אצל סביו.
"את לא צריכה להיות כאן בכלל," טען בקוצר רוח, עצבני מעט, עיניו מפלבלות.
"לא היית צריך לקחת אותי," ירתה במהירות, "לא הייתי צריך" קטע את הברתה האחרונה.
היא נשענה לאחור על הכיסא, מביטה באורות הכביש הנמתחים בתוך החושך הקטיפתי של מוצאי שבת מקיצים משנת השביתה העמוקה, שפתיה הדקות קפוצות בעוד שיערה הארוך, הבלונדיני המרשים, שיער בת ים, היו אומרים - משוך מאחורי אוזניה בסידור הנוגד את אופיו הסוער של שיערה, מסתיר את פניה המתחפרות בבטן הכיסא.
"תחזיר אותי!" צוותה, מודעת שבזאת היא מבקשת לחזור לגיהנום שבביתה.
"לא."
"אתה יודע לאהוב אותי רק אחרי פורקן,"
"מה??"
"רק אחרי סקס טוב, רק אחרי שגמרת, שהשתחררת. רק אז אתה אומר לי באמת ובתמים, אני אוהב אותך."
"לכי תזדייני" זרק במחאה. עיניה כבר דומעות.
ארוחת הערב עברה בהעמדת פנים מרגיזה. שאלותיהם המציקות של סביו לא הועילו במיוחד, מעלימות עין מהתנהגותם העצורה של בני הזוג.
היא נשכבה על המיטה בהזרקות מתרשלת. 'אני לא שייכת לשום מקום', חשבה בליבה.
הוא נזרק אחריה, גבו מופנה אל פניה.
"זהו?" שאל. "בגלל ריב טיפשי על נושא מגוחך עוד יותר תפרדי ממני?" הוסיף, גבו עדיין מופנה אליה.
"לא"
שתיקה ארוכה. עיניה מתחילות להיעצם.
"רדי לי" התקשח.
היא פיהקה, שלא בשליטתה, לציווי התקף. אחיזה חזקה בזרועה. "די," ביקשה. הרפיה.
"את פוגעת, עם המשפטים האלה שלך." אמר, מביט בתקרה. היא התהפכה על בטנה, ראשה מופנה לכיוון הקיר.
"תעני, כלבה."
שתיקה.
"אתה מתיחס אלי כאל סמרטוט. לא תדאג לי, אך כשתצטרך - אני אצטרך להתייצב מולך."
"אז זה מה שמתבשל לך בראש, כלבה קטנה?"
"כן. ונמאס לי משמות הכינוי המסריחים האלה. אפשר לחשוב שאתה מזיין אותי בתחת כרגע או משהו." זרקה בנון שלאנטיות לגבי הסיטואציה שתיארה.
"תזייני אותי כבר. אני עומד."
שתיקה ארוכה. עיניה מתחילות להיעצם מעייפות שוב. ראייתה מתערפלת, גופה רפה, נכנס למצב התרדמה והשינה.
לפיתת זרוע אגרסיבית. הורדת תחתוניה הקטנטנים מישבנה.
חדירה כואבת של כלי אדיר. היובש בנרתיקה תורם לכאב הגדול ולשוק הנוראי.
הוא מעליה, כשגבה על בטנו, בטנה על מזרון המיטה המתחיל לזוז בפראות, כאב חד, הפתעה, היא בכלל לא רצתה...
"אוהב אותך רק כשאני מזיין אותך, הא?" מתנשף לאוזנה הורודה מכלי דם שדם פעם בהם מהר יתר על המידה.
דמעות יוצאות מעיניה.
קול בכי עז יוצא מגרונה, יללות אומללות של, כן, כלבה קטנה.
"בשביל זה אנחנו ביחד, הא? בשביל הזיונים האלה..." נושף, ומלקק את אוזנה בהתנשפות, כולא את ידיה היטב באגרופו החפון, נכנס ויוצא, מותיר דם אחריו, של נרתיק מכווץ, של בתולה בת 10.
הוא מגביר קצב, בכיה כבר הפך להתנשפויות כבדות וקושי בנשימה, נשימות קצובות ולא סדירות,
במעיבות על צווחת גמירתו החזקה, זרמים חזקים שמרטיבים אותה,
רועדת,
הוא יוצא,
רועדת,
חוזר לשכב בגבו אליה,
מביטה בתקרה
רועדת, לנוכח המצב הנורמלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
