לבקשת נועם היקרה, ולאור העובדה שאנשים עדיין קוראים פה, אני יעדכן אתכם במעללי.
למרות שאין לי כלכך כוח לכתוב הכל. ולהסביר ולפרט.
אבל אני יעשה את זה..
בשבילכם.
הייתי בסאן בלאס, חמישה ימים, ורציתי להישאר לנצח.
סאן בלאס זה אי בקאריביים, שבעצם יש לו 350 איים שונים.
אני הייתי באי בשם אגוחה.
זה המקום הכי בתול וטהור שיש.
זאת ההרגשה הכי טובה שהייתה לי בחיים.
זה לחיות בטבע 24 שעות, להכין לעצמך אוכל במדורה, לדוג דגים, לצלול, או סתם להתנדנד על הערסל שתלוי לו בין שני עצי קוקוס
יפיפיים.
זה החיוך הכי אמיתי שהיה לי בחיים. ההרגשה הכי נכונה.
מה גם שלא הייתי לבד.
הייתי עם שיפי, האישה הכי מקסימה בעולם, ועם כפיר שבא ממש טוב בסטלות, ועם אלעד.
אלעד זה סיפור בפני עצמו. הוא שידרג לי את כל החוויה של לשהות באי בודד, ואני שידרגתי לו.
אחרי חצי שנה לא הייתי עם אף אחד, לא הרגשתי נאהבת, ואף גבר לא באמת דאג לי, לאתי, הוא בא ועשה את זה.
והוא עשה את זה טוב.
הרגשתי שאני חשובה לו.
וזה כיף להרגיש ככה.
היה לי פשוט מדהים, כשחזרתי הייתי בתוך אופוריה.. הרגשתי בנאדם חדש.
סוג של מאוהבת.
אבל לא.
פני שאני יחזור לארץ אני יקח לי חופשה של חודש מהכל ופשוט ישהה לי בלפחות 175 איים שונים.
i need it
אז המלצה ממני- אם אתם מגיעים בטעות לפנמה או קולומביה- קפצו לסאן בלאס.
אתם תעשו לעצמכם רק טוב.
יש גן עדן.
ויש גם הוכחות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
