מידיי פעם אני רואה אותם ורוצה לדבר איתם להגיד להם שפעם הייתי כמוהם

אני רואה אותם באוטובוס יושבים מאזינים למוזיקת המטאל שנשמעת מהדיסקמן

רוצה להגיד להם שגם אני שומעת

אני זה הם הם זה אני

אני הייתי זאת עם הבגדים השחורים עם הסימניי שטן עם הדיכאון

והם עדיין ככה

אני רוצה להגיד להם שאני הייתי ככה!!! רואה אותם בעזיאלי כל כך רוצה להיות איתם.

אני מסתובבת עם המדים בלי שום סימן למה שהיתי פעם רק עגיל נשאר מרגישה שמשהו חסר מרגישה רגילה.

כל החיים שלי הייתי שונה פתאום הגיע משהו שפקד עלי להיות כמו כולם.

מאז אני בדרך , הדרך שלא תיגמר חיפוש עצמי..

אני לא יודעת לאין אני שייכת אני פרקית אני רגילה?

אני רוצה להיות חלק מקבוצה חלק ממשהו האדם לא יכול להיות לבדו לא יכול לאבד את זהותו

הצבא הרס לי חלק מהזהות מי אני עכשיו או יותר נכון מה אני עכשיו חיילת מורמרת מתוסבכת

עם מלא טבלאות יאוש ליום הגורלי שאני אשתחרר.

אני לא יכולה להאמין בכלום אבל אני צריכה תקווה אני צריכה משהו שיחזק אותי

משהו חסר לי שם זה האופי הדפוק שלי תמיד חסר לי משהו

לא צריכה שישפרו אותי אני צריכה לשפר את עצמי אני צריכה לבד להבין מה אני באמת רוצה מה באמת החלומות שלי התשוקות שלי ברגע שאני אבין אני יעשה הכל כדי להגיע לרצון שלי

קודם כל שאני אבין. ואשאר שלמה עם עצמי