אכן כותרת לא מתאימה לנוכח המצב שאני לא הייתי במטאליסט.. כן כן..
העדפתי להיקרב בביתי לאחר לילה בבסיס במקום לשמוע להקות מטאל שאני לא אוהבת
ביום רביעי ב22.6.05 שקלתי בכובד ראש האם ללכת ולהראות נכחות בפסטיבל.
מצד אחד כל החברה' יהיו שם והתגעגעתי לכל אווירת המטאל ואווירת הפרקונים.
מצד שני כל החברה יהיו שם ואין לי כוח, ואני לא אוהבת את הלהקות ומדוע אורפנד לפחות לא באו לארץ מולדתם בשביל לשמח את לורן וכמובן יש את עניין הכסף 200 ש"ח לכרטיס..
אז ויתרתי על התענוג הצרוף.
כל מה שנותר לי הוא לחשוב על אחי (זוכרים.. את נקרומנסר משוגע) נדחף לכל הכיוונים מועף ושובר עצמות ב"ריקוד" הפוגו שנראה כמו התפרעות של חיות בקניה. תיארתי לעצמי קהל שחור ולהקות נוטפות זעה בהלם שיש להם קהל בארץ הדפוקה שלנו.
עברתי עם עצמי נושא על משהו דפוק. יצא חוק בצבא שאי אפשר יותר להציג כלום בתוכנת הפאוור פויינט לא יודעת מדוע השיט הזה התקבל ועל מה ביססו את הצעת החוק הבזויה הזאת
ומצאתי את עצמי חושבת . אין נושאים להתעסק בהם????????? מה שמעניין את המבא זה איך נציג דברים מה נגמרו הבעיות עם הערבים אין לנו שום התנתקות לבצע בקום שישבו ויקימו ועדה על איך הצבא יקבל יותר כסף ונאכל בחדר האוכל הדוחה יותר מפרוסת לחם יבשה עם חרדל
הם מקימים ועדה שתחקור האם צריך להשתמש בפאוור פוינט.. חבל שבצבא היתרדרו למצב הכחשה כזה שהם דנים על תוכנה בלתי מזיקה שעוזרת לי להפיג את השיעמום . את מי זה מעניין בכלל שאסור להציד בפאוור פויינט. יותר מעניין אותי עד כמה אני אטחן בהתנתקות..
יופי מצאתי זמן להתגייס.. בהתנתקות.. זה כאילו שאני התגייסתי בזמן מלחמה. שזה הדבר הכי דפוק כי בטח בזמן מלחמה אתה רואה את הבית פעם בשנה אם לא פחות..
נשארו לי שנה 5 חודשים ו12 ימים עד שהמשטר הנאצי דיקטטורי לא ישלוט עלי זה נראה כמו נצח
שנה, שנה שלמה!!!!!!!!!!!!!!!!! וחמישה חודשים ו12 ימים אבל מי סופר..
אני מייחלת לרגע שאני אצא לחופשי שאני לא אהיה רכוש עוד מעט יציירו עלי צ' וזהו אני רכוש צהלי דפוק אולי הצבא יפלוט אותי משרותיו?!
מה ביינתיים הספקתי לעשות בשירותי הצבאי (ביינתיים עוד 12 ימים 7 חודשים).
1. נפרדתי מחבר שלי נדי שהייתי איתו שנה ו5 חודשים.
2. יש לי חבר חדש ג'ונסון שהוא איתי באותה פלוגה ואנחנו חודש ושבוע
3. עברתי קורס בבסמ"ח שאורכו היה חודש וחצי.
4. עברתי טירונות שאורך הסבל היה שבועיים.
5. עברתי חודש הסתגלות לבסיס החדש.
6. בכיתי על מה מר גורלי שאני בגטו הזה
7. רציתי לעבור הבסיס ואני עדין רוצה
8. עברתי שבוע כייפי עד לתחילת הקורס "שבוע הכנה"
9. עשיתי עוד מבחן בבסמ"ח שניכשלתי בו .. או אני כל כך חכמה
10. הכרתי מלא אנשים חדשים ואני באמת אוהבת אותם
11. איבדתי את האישיות שלי
12. השלמתי עם הבסיס
13. הועלתי למשפט על איחור למסדר
14. כמעט קיבלתי תלונה.
15. דיברתי עם המפקדת שלי על שינאתי למפקדת האישית שלי והדיכאון שלי בצבא.
16. עשיתי מליון לילות גיבויים גם בחופשים גם בחגים וגם ביום השואה
17. סגרתי 2 שבתות אחת היה סדר פסח
18. סגרתי המון ימי חול
19. הייתי רזרבה של מניחות זרים בטקס יום הזיכרון
20. הקצנתי את נטיותי הפוליטיות ממפלגת העבודה למר"צ.
21. בכיתי בגלל נדי.
22. הבנתי את בן
23. הבנתי את דעתי על המדינה הדפוקה שלי
23. נהייתי יותר פחדנית יותר חרמנית יותר חברותית יותר צוחקת יותר בוכה יותר סכיזופרנית היפוכנדרית ילדה קטנה מאוהבת אהבה עיוורת לבלי רגש בכלל ,פתוחה רגישית והשלמתי עם העניין שאנוכי רכוש
ראו כמה משתנה האישיות כמה דברים ניתן לעבור ב7 חודשים כשאותם מלווה גטו. מעניין מה יקרה שאני אשתחרר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
