הדימומים שבין שורותיי...

סבא מת,

עצב רב,

כאב גדול,

חלל עמוק,

ותקווה גדולה

הכל התחיל ביום שבת בערב, ליטל שלחה לי הודעה באייסי עם בה לי לרדת לסיבוב,אחרי מסע שכנועים הסכמתי.

הלכנו לשבת במדיה, בירברנו ככה והכל היה נחמד מאוד, אחרי כמה זמן עברנו אלי כי חוץ מאיזה מסקיט שהתאמן ולא ממש הלך לא היה ממש יבש...כשהגענו הביתה יאיר [אחי] אחמר שסבא בבית חולים, במצב קשה ולא יודעים מה יש לו, באותו הלילה ליטל נשארה לישון והלכה מוקדם בבוקר, אני נשארתי לבד אחרי לילה בלי שינה מרוב מחשבות על סבא ובהרגשה לא מוכרת שסבא עומד למות היום [זה היה יום ראשון...למי שלא עוקב] בכל מקרה לקחתי איתי ת הפלא [מה שאני לא נועגת לעשות] לכל מקרה שיבוא.

בלימודים הכל היה נחמד חוץ מזה שלא יכולתי להתרכז בכלום וננה ששם לב שאני מבואסת [כפרות עליו, הומו קטן] לא הפסיק להציק לי, שעה חמישית-שישית:

מיצ"ב בהבעה ולשון הגעתי לטקסט השני ופתאום התחלתי לרעוד,מסתבר שזה היה הפלאפון ברטט..אחרי מסע שיכנועים קצר [מפליא לא?!] גאולה [המורה להבעה..ממש "גאולה" מה אני יגיד לכם] נתנה לי לצאת לענות ורד [אחותי] אמרה שאלה איפה אני וישירות שאלתי אותה "סבא מת" היא אמרה שכן התחלתי לבכות [ראוי לציין שגאולה באה לחבק אותי =\ ] ואז ראיתי את ורד ויאיר במדרגות לקחתי את הדברים שלי, סיפרתי לליטל למרות שלא היה צורך היא ישר שאלה אותי "סבא שלך?", רצתי לורד ובכיתי כמו לא יודעת מה....

אחרי זה הלכנו לורד נרגענו קצת וורד סיפרה לי כל מה שהלך בבית חולים, הלכנו לעשות קניות לשבעה,בארבע וחצי הלכנו להלוויה [היה כל כך נורא] וכל הזמן הזה אני לא מבינה איך אני ממשיכה לחיות איך אני עדיין עומדת ועדיין קוראת ועדיין מצליחה לשבת, אני לא מבינה מה הולך מסביבי ואיך החיים ממשיכים כאילו כלום,

אחרי ההלוויה הלכנו לסדר את הבית של סבא לשבעה, נשארנו שם עד מאוחר ואז חזרנו הביתה, אנה [חברה של יאיר] הייתה שם, ראינו את המשחק [ואגב הפסדנו רק בגלל המזל הרע שלי אתמול..] ואז הלכתי לישון.

וזהו קמתי בבוקר, ועד עכשיו זה כל כך לא נתפס לי, אני לא יודעת איזה חלק בזב אבל זה כל לא נתפס.

לפני 9 חודשים מת לי סבא יוסף, אני עדיין לא התגברתי על זה ואין יום שאני לא חושבת עליו, אז עכשיו נוסף לי עוד סבא לרשימה.                וכך יצא שנשארתי יתומה מסבים.

אבל מכל הסיפור הזה הבנתי דבר אחד:

אומרים שכאיש מת - נולד תינוק חדש,אז למה כל כך קשה לנו להיפרד מיקירנו?!

כי הם יקירנו!

זה הולך ליהיות שבוע ארוך, אבל נעבור גם את זה...

שיהיה לכם המשך שבוע טוב [לפחות בשבילכם אם לא בשבילי]

נ.ב.

אני יודעת שהפוסט לא רשום בצורה ממש טובה, אבל תתחשבו בי כי אני באמת לא במצב של לחשוב על איך להעביר את הדברים בצורה הכי מובנת.