הדימומים שבין שורותיי...

מה אני עושה?

אני לא מצליחה להסביר את זה אפילו לעצמי.

כל פעם שאני חושבת עליו קשה לי לנשום [אתם מכירים את הקטע שכשאוכלים מהר מרגישים שהכל נעצר לכם באזור החזה ואז קשה לנשום- אז ככה..]

אני מתחרפנת.

אתמול היו לי חלומות, שיצאנו לטיול של שבוע [כל הכיתה הקודמת] ואז בלילה, כשהוא חשב שאני ישנה הוא נישק אותי, בעדינות, בפחד. [אמרתי לכם שאני חייה בטלנובלה, אפילו החלומות שלי כאלה...]

אני פוחדת מהרגשות של עצמי.

אני לא מבינה מה קורה לי,

לכל הרחות, זה החבר הכי טוב שלי.

חצי שנה היינו ככה, אחד ליד השני, ולא הייתי צריכה עוד כלום.

היה ברקע את כל הסיפור אם תומר. [ למרות שסיס אומרת שתומר היה רק הסחת דעת ובתת מודה כל הסיפור איתו קרה כדי שאני לא התייחס לננה]

דמט אני כזאת מפגרת.

אני מרגישה שבאיזשהו מקום אני נגררת אחרי כולם, אחרי הדעות שלהם, שהוא מטורף עלי.

אבל אני יודעת שזה לא קשור רק אליהם. זאת אני.

אני והלב הדפוק השלי.

אוף, מה ההיתי עושה כדי לראות אותך, כדי להיות לידך שוב.

למרות שאם כולם צודקים, ואם באמת יש לו אלי משהו, ואם יהיה לו את האומץ לפתוח את זה בפניי, אני לא יודעת מה אני יענה לו, וככל שנאי חושבת על זה, נראה לי שאני יגיד לו שכן, שננסה...אני תמיד אומרת אל תשאל למה כן, תשאל למה לא..

ויש הרבה סיבות למה לא, אבל אני אנסה, אני באמת אנסה.

בגלל מה שאני מרגישה אליו, כי זה חזק, מאוד.

אבל זו לא יכולה להיות אהבה.

כי לכל הרוחות הוא החבר הכי טוב שלי.

אני כבר כל כך מבולבלת, לא יודעת מה לחשוב.

הבטחתי לעצמי שאני לא אתקרב אליהם יותר, והלך לי מצוין עד שנכנסו לי כל הדעות האלה לראש, שתאמת כבר בו הרבה מאוד זמן.

כנראה שאין לי אומץ להוציא את זה החוצה.

אין לי אומץ לבד.

אוף, למה אני רוצה אותו כל כך?,

למה אני צריכה אותך כל כך?

שוב חלמתי אותו חלום, כמו תמיד, על האושר לצידו.

ושוב קשה לי לנשום,

ושוב אני יודעת שאסור לי.

שיר שכתבתי מזמן.

אבל אני עדיין מזדהה איתו.

סחף הדימיון

לעיתים הדימיון סוחף אותי רחוק.

אני חולמה על נסיכים ונסיכות

טירות גדולות עם דרקונים ענקיים,

ולנסיכה יש זוג, זוג אבירים.

שניהם אוהבים אותה כמו בסיפור אגדה

ורוצים לחיות את חייהם רק איתה.

אך היא אף אחד מהם איננה אוהבת,

אף אחד מהם לא גורם לה להרגיש את קסם האהבה,

הנעורים ואת יופי החיים.

היא חיה המגדל, עם דקון ו-2 אבירים,

מצפה לאהובה שיצילה מחיזורים,

שיקח אותה רחוק ויעשה אותה מאושרת.

לפעמים הוא מגיע מהר

ולפעמים הוא מאחר

לפעמים הוא כל הזמן היה לצידה

ולפעמים אני היא אותה הנסיכה.

ולפעמים לפעמים, כשאני בכלל לא זוכרת

אני מנסה לחיות את החלום,

אך לשו, כי לבסוף אני נצבתת וגלה שהכל רק היה

סחף הדימיון.

אם יש לכם עצה, אני אשמח לשמוע.

שיהיה לכם המשך שבוע מעולה.

תודה לכולכם.

פרח החמה.