הדימומים שבין שורותיי...

ישבתי הרבה זמן על הפוסט הזה, אני  מבקשת שתביעו דעה בנושא.

ואם לא פה, אז לפחות עם עצמכם.

העולם שלנו, בעיקר בקרב הנוער מחולק לסוגיות שונות, סוגיות כמו:

-פריקים ופקצות

-הבדלים במעמדות [מבחינה כספית]

-זהות מינית

-מקובלים או לא.

-סגנון לבוש או מוסיקה

-דעות פולטיות

-ועוד הרבה אחרות

.

סוגיות, שאנחנו בחרנו לעשות מהן ביג-דיל ואנחנו אלו שהביאו אותן לעולם.

כולנו יודעים על מה אני מדברת, הסטיגמות [מילה שככל שאני יודעת בכלל לא קיימת, ובגלל זה אין לי מושג איך כותבים אותה =\]השטלתו לננו על החיים, כשאת או אתה הולכים ברחוב רואים מישהו וישר בודקים אותו: איך הבגדים, הנעלים, היופי, הזהות החיצונית, וכו'.

אבל כשהגענו למצב שחברה שלי אומרת לי שהיא רוצה אול-סטאר אבל היא לא רוצה שיגידו לה שהיא פריקית ואז היא גם נותנת לי 51 סיבות למה היא לא פריקית כי חשוב לה שאני לא יחשוב שהיא כן, הרגשתי שזה הגבול.

מי קבע ששחור, אול-סטאר וונס זה רק של פריקים.

ומי קבע שפומה וורוד זה של פקצות

מי קבע שאם מישהי לובשת שמלה אז היא ילדה טובה של אבא?!

ואם היא הולכת לאירוע?! מה אתם כבר יודעים על הבן אדם לפי הלבוש שלו?

השיפוט הראשוני כבר עבר כל גבול, ואל תיגידו לי שאתם לא חלק מזה, שאין לכם דעות על מה שיפה או לא, כי לכולם יש, כן גם לי, אבל כשהדעות האלה משתלטות על החיים שלכם ושל הסובבים אותכם הן הופכות מסוכנות.

קבלו מקרה נפוץ:

אנשים פוחדים ללכת עם בגד מסוים כדי שלא ישפטו אותם וינדו אותם מהחברה בה הם מצויים.

חלקכם שמים על המוסכמות פס.

אבל חלקכם הייתם זורקים את כל הבגדים שלא מתאמים לחברה הסובבת אתכם מהארון למרות שבעינכם הם הכי יפים.

אז הנה לכם, אני כבר הפסקתי עם זה.

בערך לפני 3 שנים הגעתי למסקנה שזה לאשווה את זה, אז הפקתי לשפוט אנשים, היה קשה, אבל שווה את זה.

ולא, לא הייתי הבן אדם הכי "מקובל", אבל בדוגרי, מה שווה להיות נערץ כשאתה מישהו אחר, מה שווה להיות מקובל במקום שלא באמת מקבלים אותך כמו שאתה?.

מתחת לכל התחפושות כולנו אותו הדבר, כולנו יהודים, לכולנו יש פחדים, יש שמחות, לכולנו יש מי שאוהב אותנו, את כולנו ברא אותו אחד למעלה, לכולנו יש רגשות ורצונות, כולנו אותו הדבר.

מהבסיס שלנו, כולנו אותו הדבר.

חשבתם פעם להסתכל מתחת לפני השטח?

חשבתם פעם לדבר אם מישהו למרות שהלבוש שלו לא לטעמכם?

אני יודעת שאלו דברים שמשתנים עם הגיל, ככל שמתבגרים מבינים שזה שטויות, אבל לא שווה לבזבז על זה את הילדות.

יש כל כך הרבה בלוגים של שונאי "פריקים" או "פקצות",

יש כל כך הרבה תגובות נאצה לבלוגים קיצוניים.

תגובות שגם אם הן מוצדקות אין להן צורך, פשוט תנו לבן אדם להירקב עם התכונות הרעות שלו,

עם העיוורון.

שוב אני אומרת, צריכות להיות לכם דעות, אבל אל תשפטו אחרים, לא כל מי שלובשת ורוד סנובית. [וכו']

פשוט אל תשפטו אנים לפני שאתם מכירים אותם, אל תגידו למישהו שהוא מסריח כי הייתה פעם אחת שהוא לא התלבש כמו שאתם אוהבים, אל תגידו למישהו שהוא מסריח כי אף פעם לא לבש משהו שאתם אוהבים.

החיצוניות של האנשים לא קובעת את הפנימיות שלהם, הבן אדם שנראה הכי רגוע בעולם, יכול להיות הכי אלים וכך גם ההפך...

בואו נפסיק עם זה ביחד, בואו נעצור רק את עצמנו, ואם אפשר גם אחרים, אבל קודם רק את עצמנו, נסתכל על הטעיות שלנו, נעיר לעצמנו, ננסה לתקן, ואם לא זה אז לפחות ננסה לא ליפול בהם שוב.

אם חברים שלך מנהלים שיחה על איך ההיא מתלבשת ועל כמה שהיא פקצה, אם אתה לא מעיר להם לפחות אל תשתתף בה.

בואו פשוט נפסיק לשפוט כי כולנו יודעים שמאחורי התחפושות כולנו אותו הדבר.

הרבה זמן רציתי לכתוב את הפוסט הזה., פשוט תחשבו עם עצמכם, אתם יודעים מה נכון ומה לא.

תביעו דעה [ וביוחד ביום כדי לראות את הטעיות שלנו, ב-ט' באב].

פרח החמה.

נ.ב.

אם זה נראה לכם נכון, ואם אתם רוצים, אתם יכולים להעתיק את הפוסט הזה אליכם. אולי אם עוד מישהו יקרא אותו, זה ישנה בו משהו, וזה שווה את הכל.

ואולי אתם חושבים שראיתי יותר מידי סרטים אמריקים.

אני חושבת שזה בגלל שחייתי הרבה זמן בישראל.

שיהיה לכם בהצלחה עם עצמכם

וכמובן- סוף שבוע רגוע.