הדימומים שבין שורותיי...

יש לי כל כך הרבה מוזה מעל הראש בימים האחרונים, אבל כשאני באה לכתוב, כלום לא יוצא לי,

מבאס

מעצבן שהמוזה נשארת בפנים ולא יוצאת.

אני מתה לעשות מדיטציה, משהו רציהי, איזה שעה וחצי של רגיעה, אבל אי אפשר, הבית שלי הפך לטיילת,

עעע כל כך הרבה אנשים עוברים לי בחדר, שכל הקסם שלו והרוחות הטובות עזבו אותו,

ועבדתי עליהם כל כך הרבה.

אבל כנראה שזה עבד, אם כל כך הרבה אנשים נכנסו לי לחדר כנראה שהרוחות הטובות משכו אותם לשם,

אני צריכה לבנות את הכל מחדש.

לא נורא,

הבניה יותר משחררת מהתוצאה עצמה...

:)

טוב ננסה לכתוב משהו, נראה מה יצא:

כשהברק היכה בשמיים,

בהבזק של אור ראיתי את הלב שלך.

כשהשמש האירה על המים,

צלל ליבי לקרב שלך.

יש פרפרים

ויש התרגשות

ויש רצון

ויש שלמות.

כשהברק היכה בשמיים,

בהבזק של אור ראיתי את הלב שלך.

ואם הלב שלך הוא שלי,

כנראה שראיתי גם את הלב שלי.

ולמרות הכל,

ותודה לאל

אין התאהבות.

טוב, זה יצא מוזר,

מוזר ביותר,

זה סתם שיר, לא קשור אלי,

זה גם לא שיר, זה סתם זרם רגשות שאולי מישהו יבין אותם.

לא רגשות שלי,

לא יודעת של מי....

אני חייבת ללכת לספריה, סיימתי את הספר שליאור נתן לי, ספר מעולה!

מומלץ בחום לכולם!!

למי שרוצה לדעת קוראים לו:

"המשחק של אנדר"

בכל מקרה מצאתי בספריה ספר כשפים שאני מתה לקחת...

יש משהו שאני רוצה לחפש בו...אני מקווה שאני ימצא...

[אל תדאגו, אני יעשה איתו רק דברים טובים..]

שבוע מקסים לכולכם.

פרח החמה.