הדימומים שבין שורותיי...

Without your love, darling

זנות,

בזמן האחרון

אני אדישה להכל,

אני אדישה לכולם,

כלום כבר לא מרגש אותי,

אני כבר לא בוכה בסרט כשמופסה מת,

אני כבר לא מתלהבת מכלום,

אני רואה איך כולם קופצים מאושר מהטיול הבא שלנו, ורק אני שואלת את עצמי למה?!

ואני כבר לא מחפשת אהבות,

וכבר ממזמן לא מחפשת קשר,

ועכשיו, אני אפילו לא רוצה,

לא רוצה כלום,

חוץ ממנו

אבל זאת לא אשמתו

כי אפילו הוא כבר לא מלהיב אותי,

וכבר כמעט שאין חלומות בהקיץ,

וכבר כמעט שאין פרפרים בבטן,

וכבר כמעט שאין רצון לכלום, למרות שמתחת לפני השטח, אפילו שלי, יש המון.

[מה נסגר איתי?!]

קפואה מבפנים,

אין לי מילים אחרות לתאר את זה, אין לכם מושג כמה זה מרגיש נכון.

אני פשוט קפואה מבפנים.

Call my name and save me from the dark

Save me from the nothing I've become

פרח החמה.

{תזכורת לעצמי -  לכתוב בפוסט הבא על הפרעות אכילה [ אני כל הזמן שוכחת להכניס את הקטע הזה לפוסטים....]}