הדימומים שבין שורותיי...

היום קיבלתי את ההצעה הכי מפתה שקיבלתי אי פעם, ממישהו שכבר הרבה זמן לא דיברתי איתו,

הצעה מפתיעה ביותר, אם הרבה סיכונים, שהמימוש שלה נוגד כמה מהעקרנות שלי,

אבל אם אני יענה בחיוב, אני יגשים לעצמי חלום גדול, רצון ילדות,

אני  לא יכולה לפרט, סורי, אני חושבת שאני יענה בחיוב,

אני נוגדת את העקרונות שלי בכוונת תחילה, אבל זה שונה מסתם משהו, אני באמת רוצה את זה,

אחד העקרונות שלי זה לא לנגוד את העקונות שלי.

מצב מוזר.

יש הצעות?

משהו שכתבתי לפני 5 דק'.

אני יודעת שהבטחתי

אני יודעת שאני לא אקיים,

לך לשקר אסור לי

אבל לעצמי לי מותר

כי אין מי שיגן

ואתה לבטח לא תרצה

גם לא כשתיהיה לבד

כי טוב לך עם עצמך

כשלא צריך לגונן על אף אחד

אז תישאר שם במקום הבטוב

אני ישאר ללא קול באוויר הפתוח

לא מחכה שתבוא

גם לא רוצה

אולי קצת צריכה

אולי קצת צריכה

יש לי פוסט אחד, שכתבתי אתמול בלילה, לא בטוחה אם לפרסם אותו או לא,

גם על זה אני צריכה לחשוב, להקשיב לעצה של אחות ישנה.

"אתה אל חי, נותן תורה, נורא"

[נורא אל נורא, אורפנד לנד.]

אני רוצה שהוא יצא מהחיים שלי,

לא נורא עוד 9 חודשים, 9 חודשים ואני בחיים לא יראה אותך שוב.

בכל זאת, ואולי בגלל זאת - אני מרגישה שהחמצתי משהו.

פנים מול פנים אני לא יכולה, אז אני אומרת לך פה, תתחדש.

שיהיה לכולנו צום קל וגמר חתימה טובה

פרח החמה.