הדימומים שבין שורותיי...

לא, לא הייתה לי כותרת אחרת....

בעקבות כמות התגובות בפוסט הקודם הגעתי למסקנה שצריך אחד חדש....

אז הצום היה יותר קל מבדרך כלל...... חוץ מקצת [על מי אני עובדת, קצת הרבה, כל היום!] סחרחורות הכל עבר בשלום.

לא היה רעב ולא כלום, תהרגו אותי על המשפט הזה - אני פשוט רגילה להיות רעבה, לפעמים הרבה יותר זמן, אז זה לא ממש מזיז לי הצום הזה...

אתמול בערב המדיה היה מפוצץ.... לא צריך להזכיר את כל מי שראיתי שם...

אחד מהחברים שלו דיבר איתי לפני כמה ימים [כן, זיכרוני שוב בוגד בי], אני שונאת שחושבים שאני דפוקה שלא מבינה כלום, אבל מזה לא היה לי כוח לפתוח איתו ויכוח על זה, אז השארתי את הדברים ככה, לא ממש משנה לי מה הם חושבים,

טוב אולי כן משנה לי,

אבל אם אני יעשה עינין מכל דבר קטן העינין הזה בחיים לא יסתיים.

מה שמציק זה שעד שגיבשתי עם עצמי דעה בכל העינין הזה, עד שהתחיל להיות לי שמץ מה אני מרגישה הוא יצא משום מקום.

כאילו שמישהו למעלה לא רוצה שהסיפור יגמר,

וזה מכניס אותי לתהיות,

ואתם יודעים שזה לא טוב לי, כי אז אני נכנסת לסרטים, ואז אתם אלה שצריכים לעבוד קשה כדי להוציא אותי מהם..

ובנימה אחרת, שהיא אחת הסיבות שהפוסט הזה בכלל עולה:

החמאס והפתח הורגים זה את זה.

אויי...אין לכם מושג כמה אני משועשעת!!

כל פעם שאני שומעת על עוד הרוג עולים בי כאלה גיחוכים.

שיהרגו זה את זה, אחד אחד....

פאק, זה חומר טוב.

עד כאן להיום, אני מקווה שהיה צום מוצלח לכולכם!

פרח החמה.