הדימומים שבין שורותיי...

לפחות כך אומר אביב גפן, לשם שינוי - אני מאמינה לו.

היום היינו במושב, היה כל כך קסום, כמו חלום,

אבל אני יספר על זה כבר בהזדמנות אחרת.

שחרר אותי מבדידותי בחדר,

קח שבר ועוד שבר

ותדביק אותי

כל פעם מחדש

עד המבול הבא

עד שלא יכאב כבר

עד שירגע.

רוצה שתישאר, עד שיגמר.

וואי- אביב ונינט באותו הפוסט, ולחשוב שאני בכלל לא שומעת את שניהם,

לא משנה, תסלחו לי הפעם.

משפט שמשך את עיני בספר שאני קוראת עכשיו -

"אהבה יכולה לעשות את האדם מאושר,

אך התאהבות יכולה לגרום לו להשתגע."

אני כבר עייפה מהכל,

אין לי כוח יותר,

כל כך עייפה,

רוצה לנוח,

מפוחדת,

יותר מתמיד.

בבקשה תשחררו אותי מזה.

אני רק רוצה חיבוק.

לא מוצאת,

לא יודעת מה אני בכלל מחפשת.

פרח החמה.