הדימומים שבין שורותיי...

הלכתי אליו,

וידעתי שיש לו חתול,

אבל לא חשבתי שהוא ישפיע עלי עד כדי כך.

[אני אלרגית לחתולים.... =| ]

אחרי 5 דק' אצלו <הגעתי בערך ב 9 וחצי, אולי קצת פני> נכנסתי להתקף,

אחד החזקים שהיו לי עד היום,

כן, אסטמה זה לא נחמד,

לא הצלחתי לנשום,

לא היה לי משאף,

התחלתי להרגיע את עצמי,

ואסור לצחוק בזמן התקף, אבל הוא לא הפסיק להצחיק אותי,

ותכלס, אני גם הייתי נקרעת מצחוק אם הייתי יושבת מול בן אדם שלא מצליח לנשום ובגלל זה יוצאים לו שריקות מהגרון ו[באסמה מה שקורה זה שהעורקים והורידים מתקווצים, ובגלל שהוריד שצריך להוציא את האוויר התקווץ הוא הוציא קולות של שריקה.....]

אבל אז זה כבר ניהיה רציני,

ואני קפאתי מקור, ולו היה ממש חם, אבל המזגן רק עזר להתקף [כאילו - להרגיע אותו...], אז הוא הביא לי ג'קט שלו, הוא הלביש לי אותו, בעדינות, כל כך בעדינות עלי, כאילו אני עשויה מהזכוכית הכי שבירה בעולם,

ואחר כך הוא עשה לי רייקי [כן כן, הוא מסטקאי כמוני, על מי אני עובדת - הרבה הרבה הרבה יותר ממני]

אני לא יודעת אם זה עזר או לא,

ההתקפים באו והלכו,

אבל כשהוא עשה את זה,

הוא נגע לי בגב,

רוב הזמן הידיים שלו רק עמדו שם, פשוט היו על הגב שלי, זה היה כל כך נעים,

לא רציתי שהוא ילך

ואז עלינו לגג שלו, שם לא היו שערות מהחתול, וגם שם קיבלתי התקף,

זה היה כל כך מבאס, ניסינו לממש את ההצעה, אבל צריך ריכוז בשביל זה, המון ריכוז,

והוא ראה שאני לא במצב המתאים,

הוא החליט שנלך לבית שלי, להביא את המשאף, הוא גם הציע שנלך להסתובב אחר כך,

הוא גר יחסית קרוב אלי,

אבל הוא התעקש שנלך לאט, כדי שאני ירגע,

הגעתי למצב שלא יכולתי לנשום מהאף, האוויר כבר לא נכנס לי למוח - לפחות הוא אמר שזאת הסיבה שהתחלתי לעשות שטויות XD

אז הלכנו ככה, אחד ליד השני, ואמרתי לו משהו כמו "יקיר, אני לא מרגישה טוב" הייתי כל כך חסרת אונים,

אז הוא אמר לי- אני לא זוכרת אם זה היה מסכנה שלי או חמודה שלי, והוא חיבק אותי חצי חיבוק כזה [יד שמאל שלו על שלי ככה שהיא עוברת מאחורי הגב שלי, למי שלא הבין...] ושמתי על הכתף שלו את הראש שלי [רק לכמה שניות, כי זה לא היה ממש נוח, אבל לא חשוב....] ואז הלכנו ככה.

וכשנפרדנו הוא נתן לי נשיקה על הלחי, ואמרתי לו שאני מצטער שהרסתי הכל, ובמשך 2 דק' קיבלתי הרצאה לי על למה זו לא אשמתי, אמרתי לו שאני רוצה חיבוק, וזה היה החיבוק הכי רגוע שנתתי למישהו, נתתי לו נשיקה על הלחי, ואז נשארנו לעמוד שם, פשוט עמדנו, וצחקנו קצת, ונתתי לו עוד נשיקה, אמרתי שלום ותודה ועוד כמה דברים שאני ממש לא זוכרת, והלכתי הביתה, הוא החליט שאני לא במצב של להסתובב, למרות שממש רציתי,

אז קבענו ליום שישי הבא.

ולמרות ההתקף, זה היה ערב מקסים,

ולמרות שלא קרה שום דבר משמעותי, וטוב שלא קרה, כי לא הייתי במצב מתאים לזה [לא יכולתי לנשום מהאף!, אוף!, כל המצב הזה היה בכלל מעצבן, ומעייף]

אחרי שלקחתי את המשאף, נרדמתי, ישנתי כמו תינוק [החומר שיש במשאף מרדים חבל על הזמן, זה התפקיד שלו בעיקרון, להרגיע את הגוף והורידים מההתקף].

אני לא בטוחה אם ציינתי את זה או לא-

אבל שלשום דיברתי איתו שעתיים [120 דק' - אני לא צוחקת] בטלפון.

טוב, נראה מה יהיה שבוע הבא, אם נצא בסוף, כי אני רוצה, יותר מרוצה.

שתיהיה לכולנו שבת שלום,

ועד לפעם הבאה,

פרח החמה.

לא, לא מאוהבת.....