הדימומים שבין שורותיי...

אני כל כך עייפה,

נפשית ופיזית.

אחרי הפוסט הקודם,

ברחתי מהסיפרייה, עברתי לקמפוס והצטרפתי לקבוצת מנהיגות שם.

טכנית - אני עדיין בסיפריה,

אבל תכלס [מה ההפך מטכנית?] - אני כבר ממש רחוק משם.

הייתי עם הקבוצה בפעם הראשונה אתמול,

האמת - כל כך נהנתי,

איך סיס אמרה- המקום הזה כל כך בשבילי,

"מדהים כמה שזה מתאים לך"

בהתחלה דנו על יצחק רבין, על זה הייתה הפעולה, ואז דיברנו על הפעילויות שניקח בהם חלק בשבועיים הקרובים ובמסגרת שבוע הנוער של חולון.

בקיצור - מתאים לי כל השטויות האלה,

במיוחד שכל החברה בראש טוב,

 יותר מטוב- סטלה.

והוא חולה,

אז לא יצאנו היום,

והאמת, לא יודעת אם אני מבואסת או לא.

כי אין לי כוח למשחקים ולאהבות חדשות,

האקשן תמיד הסתדר איתי, היה חלק ממני, היה לי צורך נואש אליו.

פתאום אין לי כוח לזה.

אין לי כוח לרדוף אחרי ריגושים שלא באים בקלות.

אם הוא רוצה או ישתף פעולה.

אם לא אז לא.

סוף פסוק.

ואני עייפה, כמו שכבר אמרתי.

כל כך עייפה,

אני מרגישה נואשת לישון,

ונואשת בכלל שאני כותבת לכם את הפוסט הזה,

עייפות נפשית גורמת לעייפות פיזית שגורמת לעיפות נפשית וחוזר חלילה.

איפשהו זה צריך לעצור, אז אני צריכה ללכת לישון.

שינה טובה,

אבל אני רוצה שתעירו אותי באיזשהו שלב, אל תתנו לחלומות שלי להיות כל כך מתוקים.

הציפיה, הדבר שאני הכי מנסה לדחות, היא גם הדבר שהכי קרוב עלי.

אני רוצה, אפילו לא רוצה,

יותר מזה.

אני צריכה

יותר מזה,

אני נואשת לחיבוק,

חיבוק שאני יוכל להירדם בתוכו,

למישהו יש חיבוק מיותר?

[אני שואלת בשקט,

ואז צורחת,

ואז לוחשת.]

מזה משנה, אני צריכה את זה מיידי, כאן ועכשיו.

אתם הכי רחוקים לפעמים.

שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע ושבת שלום.

פרח החמה.

עייפה מתמיד.

עריכה:  <28.10 - 10.44>

העירו אותי!!! ב- 7 בבוקר!!! עעעע

רק לא אתם, הרעם הדליק לי את המערכת בחדר....

מצחיק שהשיר שהושמע היה "טיפ-טיפה"....XD

לא זוכרת של מי......

איזו דרך לקום אלוהים....

הבעיה שזה העיר ג את האחיינית שלי שישנה איתי בחדר, והיא מפחדת מהרעמים, אז היא נכנסה לי למיטה.

וזה

לא

היה

נוח

במיוחד

   !!!

גשם , איזה כיף

:)