הדימומים שבין שורותיי...

הערה: הפוסט נכתב אתמול בלילה, הוא עולה רק היום.

עכשיו הבנתי הכל,

עכשיו הבנתי למה אני רוצה את יקיר;

אני יודעת שהוא יוכל לתת לי את החיבוק שאני יוכל להירדם בתוכו, שאני יוכל להרגיש קטנה ומוגנת בתוכו,

שמשהו אמיתי שומר עלי עכשיו, שאני יכולה לישון בבטחה.

עכשיו הבנתי למה אני כל כך רוצה, צריכה, זקוקה ונואשת לחיבוק.

בשביל הביטחון

שאף פעם לא היה לי

שאף פעם לא הרגשתי.

[אם מישהו זוכר, זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על זה]

איך לא ראיתי את זה קודם?

פרח החמה.

כן כן, אותה אחת שיוצאת איתו היום :)

קבלו תיקון- אותה אחת שהייתה אמורה לצאת איתו ושהוא שוב ביטל לה,

הוא לא ידע שחוגגים היום לאמא שלו במסעדה.

כבר מזמן הבנתי שכלום יצליח לי בקלות, למה לכל הרוחות הייתי כל כך טיפשה וחשבתי שזה כן?.

עייפות, והדמעות כרגיל לא יוצאות לי.