הדימומים שבין שורותיי...

אוקיי, דבר ראשון אני חייבת להגיד שקיבלתי עזרה כמעט מכל כיוון אפשרי אחרי סוף השבוע המדכא שעבר עלי

וכתוצאה מכך מצבי הולך ומשתפר מרגע לרגע, אז רב תודות לכולכם - יש לכם חלק רציני בעיניין.

כמו כן אני חייבת לציין שהפוסט הזה נכתב בצורה של - משפט - הפסקה של רבע שעה עוד משפט עוד הפסקה וכו', זאת מכיוון שאני שומרת על האחיין שלי - שהחליט שבא לו להיכנס להתקף היסטריה חדש כל כמה דק'.

ההחלטה הסופית והלא מגובשת/החלטית שלי בעיניין יקיר היא לחכות,

כמה שאני בן אדם חסר סבלנות לחלוטין,

אני לא הולכת לרדוף אחרי אף אחד,

אחרי הכל - לא עד כדי כך משעמם לי בחיים,

אני בגישה של מה שצריך לקרות יקרה,

אם יבוא לו הוא עוד מסוגל לבוא להגיד שלום בהפסקות,

אם לא - שייקפוץ לי,

עוד גבר, גם כן.

בלי להעליב את ציבור הקוראים שהוא ברובו גברי - יחד עם הזין קיבלתם את הטימטום, ואני חושבת שזהו אחד המשפטים הטובים שיצאו מפי ב- 15 שנות חיי.

אז כן, לבינתיים אני לא מוותרת על יקיר אך גם לא עושה שום צעד כדי להשיג אותו,

4 מטרות היו ליקיר-

1. להשכיח את תומר.

2. הכיף האישי שלי.

3. הניסיון.

4. הביטחון.

תומר - ברגע שגיבשתי אצלי את ההחלטה לשכוח אותו, אני יצליח גם בלעדי יקיר, למרות שהוא יכל להיות לי לעזר רב בנושא, הכיף שלי - אני ימשיך להסתפק בכיף שאני מוציאה מדברים אחרים בחיי, הניסיון - יש עוד הרבה דגים בים, אבל ממש אין לי כוח לצאת לדוג עכשיו, ככה שזה יכול לחכות, אני גם ככה לא ממהרת לשום מקום.

והביטחון- שזהו העיניין הרגיש יותר מכל [תאמינו או לא, אפילו יותר מתומר].

אני מניחה שאם חייתי בלי הביטחון הזה במשך 15 שנה אני יכולה גם עכשיו, אתם אולי לא יודעים, כי זה לא משהו שאני נוהגת לספר עליו, אבל זה הרבה יותר מציק לי ממה שעולה על דעתכם, אני מרגישה את החוסר בבטחון הזה כל יום מאז שאני זוכרת את עצמי [אתם יודעים שאין לי זיכרון מי יודע מה אז תניחו לבדכם ממתי זה...], אין לי מושג ממה זה התחיל, אני יכולה להניח שזה מהטראומה מהיסודי שיש לי, אך זה בגדר הנחה בלבד.

אני פשוט ינסה להמשיך לחיות בלעדיו, יותר קשה מתמיד אחרי שהרגשתי אותו כל כך קרוב, אבל כמו כל דבר בעולם הזה- אפשרי!

אני פשוט ימצא אותו במקומות אחרים, כי הוא שוכן שם, אני יודעת, זה רק כל האחרים שלא יודעים איך להעביר אותו אלי.

עד כאן לבינתיים.

פרח החמה.

אגב- אני יוסיף מרחיב לפוסט כאשר אני יהיה בבית, בינתיים השתמשו בקישור ישיר לפוסט כדי שהפוסט יהיה רחב - רק למי שלא יודע.

מי שהפוסט דק אצלו שיכנס דרך כאן -

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=241242

אני בלי פלאפון, ומשועממת כמו הצרות שלי, למרות שכשחושבים על זה תומר לא עד כדי כך משעמם, XD

[הבדיחה הזאת תמיד הצחיקה אותי]

אז בבקשה תעשו את העבודה ותשמשו לי כחברה טובה עד חזרתי הביתה.

עדכון: <7.11, 13:35>

אתם מוכנים להסיבר לי איך אני עושה בוחן של 45 דק' ו-5?

XDDDD

ואני עוד היחידה....

כימיה זה דבר דפוק ברמות....

ויש לי 90 במתמטיקה.. :)

כבוד לי

!