הדימומים שבין שורותיי...

אתמול, עשיתי מסיבה, בפשטות.

משהו בבית, עם החברים הקרובים יותר והקרובים פחות.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל,

בערך ב-8 מייני יואב ותומי באו לעזור לי לסדר, התחלנו לעשות שטויות ולהזיז את כל המנורות וכל היצירות מזכוכית של אמא שלי מהסלון [דבר שלא היה פשוט בכלל, ועכשיו הכל עומד לידי אני לי מושג איך אני הולכת להחזיר את זה עכשיו]

אחר כך באו הבנים, וקרה מקרה נורא דחוף שלא יפורט ומייני הלכה עם רותם וליסה למדיטק לסדר משהו ולחזור, זה קצת ביאס, אבל אני יודעת שאם הן עשו את זה זה באמת היה חשוב, וחוץ מזה הן יכולות להעמיד פנים כמה שבא להן, ראיתי בעיניים שלהן שמשהו לא בסדר.

אז ככה נשארתי אני עם חבורה של איזה 10 בנים, דווקא נחמד, צחוקים ולא צחוקים, ואז באה אורלי- צד נשי!, מוליק הלך אחרי ויכוחים רבים להביא רמקולים מהבית שלו כי עם שלי משהו נדפק אתמול בבוקר [איזה תזמון....]

קיצור חזרו, הגיעו החברות הממש לא קרובות שלי שהזמנתי אותם כי חשבתי שהן יעשו סבבה, מזה טעיתי אבל מזה.....

הן ישבו לראות טלוויזיה, עכשיו תומי ראה טוב מאוד מה אני חושבת לגביי זה ולגביי שהן היו מאוד יבשות, הוא דיבר עם ליסה והבנות היו כאן אחרי איזה 10 דק'.

ואז רקדנו ולרגע יה נראה שהכל הסתדר, כי בקטעים האלה הבנות באמת הבינו אותי, הן פשוט הסתכלו עלי ונתנו את החיבוק הכי גדול שלהן ואמרו לי אל תדאגי אנחנו נרים את המסיבה הזאת, והם עשו את זה, למשך חצי שעה אבל הן עשו זאת הייתה חצי שעה של התפרעות, דווקא הבנים שהיתי בטוחה שישבו בצד נתנו הכל ועשו לי הכי סבבה, ודווקא הבנות האלה שחשבתי שהן אלה שיתפרעו ישבו בצד כו לא יודעת מה, בשלב מסויים פשוט אמרתי לעצמי יאללה זין על אלה שלא ירקדו מצידי.

אתם לא מבינים את המצב, תקחו אותי שנה אחורה הייתי מתעצבנת כמו לא יודעת מה, הייתי מתחילה לבכות [מהבאסה] והכל היה נראה בשבילי סיפור ענק, זה הסביר לי כמה השתנתי, זה החלק הטוב במסיבה, זה הראה לי כמה למדתי לשלוט בעצמי ולהנות מהדברים הקטנים באמת, וגם תומי והבנות שאני חייבת להם את הכיף של הערב, הם נתנו הכל כדי שיהיה שמח ולא נתנו לחיוך לרדת לי מהפנים, כן, בגלל זה אני אוהבת אותם, יש להם לפעמים יכולת הבנה מדהימה, הם יודעים בדיוק מה לעשות, והם עשו, בעיקר תומי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הילד המדהים הזה, יש לי אליו כמות הערכה ענקית.

בקיצור- נהנתי, אבל לא כמו שחשבתי אני יהנה כי הייתי בטוחה שהכל יהיה אחרת, אבל אני רק חושבת על כמות העידוד ועל ה'גב' הענק שקיבלתי שמה ויש לי חיוך על הפנים, זה היה משוג הדברים שמוכיחים לך מי החברים האמיתיים ומי שלא, וגם הופקו לקחים למסיבה הבאה - שזה גם חשוב.

אז יצאתי שמחה על השינוי הענק שחל בי, למרות שהוא ממש ידרוש ממני עוד קצת שיפור, יצאתי שמחה על החברים המדהימים שיש לי שבאמת ידעו מה לעשות.

נממ... עוד מסיבה....

אגב- פעם הבאה אני כל כך הולכת לאיזה מועדון או משהו.... שמה כולם רוקדים, אף אחד לא צועק להחליף שיר [וגם אם כן מי מקשיב לו?!] ואין צורך לדאוג לכלום, למרות שגגם פה לא דאגתי...

תיהיו גאים בילדה שלכם שלומדת ומשתפרת מרגע לרגע, כי האמת היא שגם לכם יש חלק בזה.

בוקר אור לכולם וכמובן שבת שלום.

פרח החמה.