הדימומים שבין שורותיי...

31.12.05 [זה היה ה31 או ה30?]

אני והבנות, אצל ליסה בבית, זה היה הערב.

עד היום לא הבנתי למה ובזכות מה, בסליבסטר שעבר השתנתי,

כאילו שהיה איזה כפתור קטן שמישהו פשוט לחץ עליו ובכמה דק' הפכתי למישהי אחרת.

כבר לא מופנמת, כבר לא שקטה, כבר לא אחת שתופסת מעצמה כ'עוד ילדה'...

זה היה כל כך מוזר, זה עד עכשיו מוזר לי כשחושבים על זה,

כי באמת שאין לי מושג מה היה כל כך מיוחד באותו הערב,

[חוץ מזה שזה היה הערב אלכוהול הראשון שלנו ועוד כמה שטויות כאלה אבל זה לא מה שעשה את השינוי...]

ומאז אפשר להגיד שהפכתי למי שאני היום, עיקר המהפך באמת נעשה באותן השניות שאחרי 2005 - תחילת 2006, אבל חלקו קרה והתגלגל גם במשך השנה הארוכה הזו, בהחלט ארוכה.

אבל למרות האורך אני יכולה להכריז רישמית שזו הייתה השנה הכי טובה שהייתי לי, מכל הבחינות, טוב - כמעט מכולן...

1.1.07

אני והבנות, נאפיס, סירחון מסיגריות,

לא, היא לא נפתחה הכי טוב שאפשר,

יכול להיות שזה בגלל שחמש דק' אחרי תחילת השנה החדשה היא מקבלת ממנו SMS שאומר שהוא אוהב אותה,

סעמק,

ממש מה שהיה חסר לי,

לא זו לא קנאה, זה פשוט לא היה במקום...

הרגשתי מרוחקת היום, יותר מדי, לא קשורה, בצד, וזה קצת כאב, אני יודעת שזה רק יום כזה, ושלהיות הילדה של 2005 אני לא חוזרת, כי זה לא היה שינוי רק של שנה אחת, זה היה שינוי גדול, שבא לשנות, והוא בהחלט עשה זאת.

אבל פתאום פחד מוזר עולה לי, שמישהו ילחץ על הכפתור הזה שוב, ובדקות אני שוב ישתנה, לא אני לא רוצה, אני רוצה להישאר אותה האחת, אני באמת אוהבת את מה שהפכתי להיות, ואם יש לי בעיה הפעם, אני מבקשת לפתור אותה לבד, בלי כפתורים שאין לי מושג ממי ומאיפה הם באו.

לא, זו לא ההתחלה הכי טובה לשנה אזרחית חדשה, אבל זו רק ההתחלה, ואני יודעת שיהיה יותר טוב, יום אסל יום בסל,

נדבר ב - 1.1.08

ובינתיים -

שתיהיה לכולנו שנה טובה, מבורכת ונפלאה מלאה באושר וחיוכים.

פרח החמה.

זה לא שאני לבד, אין אף אחד אין אחד.