הדימומים שבין שורותיי...

למדתי משהו אחד מהחודש וחצי האחרון,

לא משנה שגיל 16 מתקרב, ולא משנה לי שכולם עושים מזה כזה סיפור,

כי גיל 16 זה ה-גיל,

זה כזה לא מזיז, סך הכל זה עוד גיל, שאני לא בטוחה שהוא יהיה יותר טוב מהשנים האחרונות,

בדיבור לא כל כך קרוב עם הבנות, הסתבר שכולן עזבו את עיניין ה'תום בוי', הן מרגישות יותר נשים עכשיו,

לא שאני מלגלגת ורואה בזה דבר רע, זו תק' שלהן,

אבל למה למהר?

הרי כולנו יודעים, ואני בחודש האחרון יותר מכולם - אני ילדה, אני יצרח, אני יבכה, יעשה מה שבראש שלי, אני ירקוד בהפסקות, אני ילבש מה שבא לי, אני יעשה קוקיות לבצפר, אני יוציא לשון למי שבא לי, ישב ברגליים פתוחות, אני יצחק, כמה שבא לי, מתי שבא לי, בחיוך הכי גדול שיש לי ובקול הכי רם שאני יכולה, ותכלס - אף אחד לא מזיז לי.

שמתי לב שהרבה נגד ההתנהגות הזו שלי,

'הגיע הזמן להתבגר'

אז לא, כי יותר מטוב לי ככה, והילדות שלי לא הייתה ילדות, אז עכשיו יש לי אותה, בצורה הכי טובה שיש והיה שווה לחכות.

אפשר להגיד שאני לא רק לא רוצה אלה גם מפחדת להתבגר,

כי לכל - אבל לכל הבוגרים [עזבו מבוגרים] יש את החשש הזה בלב, תמיד דואגים, כאילו, חיכיתי 5 דק' ברוח היום והלכתי בגשם בלי מטריה, אלוהים לא יסלח לי על זה, אני יחלה וימות, כולנו נמות!

ואתם אשכרה מגיבים ככה!

דיי

זה יכול לחרפן אותי!

זה מה שאני אוהבת בילדות - הניצול של הרגע, שאפשר למצוא בכל דבר את היופי, להסתכל על קישקוש על הקיר כמו על המונה הליזה, היכולת לחייך, ולחוות כל רגע עם כל החושים שקיימים, האפשרות של לא לדאוג, של להנות, פשוט להנות, ורק להנות.

לתת לאנשים נחמה בחיוך שלך, התמימות, הרוגע, לדעת לחבק, לדעת לתת כי באמת רוצים ויותר מכל - השובבות...

אני ילדה,

וכמה שתרצו -

לא תצליחו לשנות את זה.

סימן שאתה צעיר -  יוסי גמזו

ואם כבר מדברים גידי גוב  - עיניין של זמן - אהוד מנור

קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות.

להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
לאושר הנוגע
בעומק הכאב.

אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה.

בתקווה שעדיין נשארו ילדים בעולם הזה,

וכדי שתזכרו תמיד - שיש עוד יתרונות בלהיות ילד,

פרח החמה.

מצמיחה כמה עלי כותרת חדשים.

פריקה- 10.1.07 :

זה אחד הימים הכי נוראים בזמן האחרון,

בהתחלה ה63 בתנ"ך,  שסיגל המעצבנת הזו נתנה לי!!!!!

עע

אני ישב להסביר לה שלי אף אחד לא נותן 63 בתנ"ך! אף אחד! מטומטמת.

שעתיים ברצף של פיזיקה היו סבל - בראשון כמעט נרדמתי ובשני המורה רצתה להרוג אותי בגלל שמצצתי סוכריה, סעמק,

ואחרי זה מעדתי במדרגות כי נתקעה לי הנעל, מזל שמוליק היה שם והחזיק אותי, ואז בדרך הביתה - אני -  הבן אדם הכי זהיר בכבישים שאני פעם תשמעו עליו!!! -  כמעט נדרסתי ע"י מטומטמת אחרת, באשמתי.    ושוב - אם מוליק לא היה שם כדי להעיף אותי מהכביש.....

אני צריכה לצרוח, כל כך לא מתאימים לי ימים כאלה.