הדימומים שבין שורותיי...

לא, אל תדאגו, עדיין לא בשבילי,

למרות שבהחלט דאגתי להעלם בשבועיים האחרונים, לא מרצון, תאמינו לי שלא

אז למה כן?

כי המחשב היקר שלי, אהוב לבי, חמדת נפשי, נפרד ממני בכאב גדול =[[[[

כרגע אני מנסה לשקם  אותו [כרגע זה השבועיים וחצי האחרונים]

אבל הוא הולך ומת לאט לאט, יהיה בסדר, אף אחד לא מת לי בידיים והוא לא יהיה הראשון!

אז זה רק עיכדון קצרצר להסביר לאן נעלמתי, להזכיר שאני עדיין כאן, שלא תשכחו אותי,

עובר לי הרבה בחיים, יותר מהרבה בלב, והרבה יותר מהרבה בראש,

אבל אני פוחדת שהמחשב יפול למשכב כל רגע,

אבל אל תדאגו, אני פרח פרא, שום דבר לא יעצור אותי,

אז עד הפעם הבאה, בואו נאחל כולנו למחשבי היקר המון בריאות ואריכות ימים.

לא שכחתי אתכם וחסר לכם אם תשכחו אותי,

פרח החמה.

באמת שהתגעגעתי...