הדימומים שבין שורותיי...

את הקטע כתבתי בצהוריים באחת המחברות בחדר שלי,

במיוחדת בשבילכם,

עכשיו מצאתי מחשב להעלות אותו לכאן....

מוזר, כל כך הרבה מילים התרוצצו לי בראש, במשפטים לא גמורים, ועכשיו, כשאני כאן, מול הדף, כל כך קשה לי לכתוב אותן, פתאום כל כך קשה לי להתחיל.

זה מוזר, זה שונה, זה אמיתי.

אני יושבת כאן בחדר, בחדר שלי, על המיטה, אחרי שהזזתי קצת את הנילון שנועד לאגן עליה מפני האבק,

אי אי, החדר שלי. [כמה אוויר אני לוקחת לפני המשפט הזה]

כן, אחרי החפירה של הפוסט הקודם עד כמה קשה לי להיפרד מהמפלט שלי, זה ממשיך, אבל אולי וכנראה חיובי יותר, מנק' מבט שונה.

תמיד ידעתי עד כמה זה חשוב לי, עד כמה החלק הזה הוא החלק הכי טוב ויפה בשיגרה שלי, החלק שהכי ממלא לי את הלב, שהכי רצוי לנפש שלי.

לשבת כאן, פולחן בית הבובות הקבוע ברקע, כרגיל ישר אחריו יגיע הזמן של משינה [כרגיל - אחת הפעמים היחידות שאני נהנת להגיד את זה], גררר, איזה כיף, סוף סוף בית, הפועלים הלכו מוקדם היום, אז חיברתי את המערכת לחשמל [כמו שכבר הבנתם], ועכשיו כשצריך לשנן חומר למבחן בספרות מחר, אין שום מקום אחר בו אפשר לעשות את זה יותר טוב מכאן, אז אולי הספרים ואני לא נתפרס על קצה המיטה ולא על השטיח כמו תמיד, אבל האוויר הזה עדיין כאן, ההרגשה המוכרת, אין קטורת ברקע, כולן ארוזות - קצת מחרפן אבל לא נורא, זה מה יש.

הקירות עדיין צבועים בצבעים שלי עם הידיים שלי, הדלת של הארון עדיין מלאה קישקושים מבפנים, את הריצוף עדיין לא החליפו לי, כך שאפשר להגיד שחוץ מזה שאין בחדר כלום הסערה של השיפוצים עדיין לא עברה בו.

ומה אני עושה?, נושמת, נושמת את הרוגע הזה שכל כך חסר לי בימים האחרונים, ימים של ריצות, שגם אם אני יושבת אני לא באמת נחה, ועכשיו - סוף סוף - אוויר, אבל אוויר אמיתי, אוויר של בית, נשימות מלאות בתשוקה, אזיה כיף לי, אי אפשר לתאר.

סוג של אושר, להסתובב בחדר, שמשהו ממני עדיין נשאר בו, להסתובב כמו ילדה קטנה עם ידיים פרוסות הכי חזק שאפשר לצדדים, כמו סביבון, ולצחוק, את אותו הצחוק הממכר, צחוק של אושר, לצחוק עם דמעות בעיניים - עצב? שמחה? לא, התרגשות זה מה שזה. לדעת שמה שמשמר את כל זה, מה שמאפשר לרגשות שלי לצאת כאן זו הנוכחות שלי, שתימצא כאן גם כשהחדר ריק מכלום, זה הזכרונות שמכניסים באוויר טיפת שמחה.

ואני נושמת כמו שכל כך הרבה זמן לא נשמתי, אוויר שקשה להגדיר, אוויר שיש בו הכל, אוויר של המקום שאני הכי אוהבת בעולם, אוויר של בית, הבית שלי, החדר שלי, המקלט הגדול מכולם, השלווה - שתמיד נמצאת כאן.

"

פתאום כשנראה שהשחר לא יפציע לעולם בא ועולה זיכרון ישן

"

-ביטחון, שלווה, אהבה, זיכרונות, רגשות, דמעות, מיטה, טאולט, 4 קירות, מדפים,

ספרים, מנגינות, נשימות, ילדות ואוויר, כל כך הרבה אוויר-

פרח החמה.

אין כמו הבית, תגדיר בית, אני כבר הגדרתי