הדימומים שבין שורותיי...

וגם היום התעוררתי לצלילי אביב גפן - "זה רק הלב שכואב לך"

חרא של רינגטון,

אחלה שיר.

והכל בזכות ליאור היקר, שכנראה שממש ממש ממש בא לו על איזו גלידת בננה...

בכל מקרה,

לאירוע החשוב של היום :

עברתי את המבחן בהיסטוריה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והוא היה ממש ממש קל לדעתי,

כמובן - הגשתי אותו ראשונה...

טוב נו, הסטוריה, השם אומר הכל.....

 <עריכה - 18.11, אני מסדרת את הפוסטים ברשימות, בודקת מה מתאים ומה לא, ואז נזכרת - קיבלתי 73!!!!!

כן, מבאס, ביותר אפילו.

אבל זה היה מזמן.......

אז רק כדי שתדעו.>

ומה עם מצבי הנפשי,

דיי חרא אם לומר את האמת,

ולא, אין שום סיבה מרכזית,

זה פשוט רצף האירועים,

אתם יודעים, כל דבר נותן את חלקו.

זה בא והולך, ככה זה היה כל היום, נראה איך זה ימשיך,

הבנות התחילו להבין, אמרתי להן שזאת אחת התק' שאני לא יכולה לעבור בלי העזרה שלהן,

שזה קשה לי מדי,

שאני צריכה את התמיכה שלהן,

כמה אני אוהבת אותן, זה לא יאמן, הן הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים.

כמה שאנחנו הפכים ענקיים אחת מהשנייה,

אני עדיין אוהבת אותן,

איך אומרים - הפכים נמשכים, וכנראה שאנחנו ההוכחה האמיתית לכך.

כן,

אני עדיין צריכה את החיבוקים שלכם,

ואולי זה בגלל הדוור המעפן שגנב את החיבוקים של ליאור,

ואולי זאת אני שכלום לא מספק אותי,

ואלי זה רק בגלל שעד שאני לא יקבל את זה, אני לא ירגע.

ואולי זה הכל, זה כמעט תמיד הכל.

למדתי שמילים עוזרות לתווך הארוך,

ולמדתי שחיבוקים עוזרים לתווך הקצר.

בבקשה, אל תדברו.

כנראה שלא משנה כמה אני ישן, אני עדיין יהיה עייפה,

נפשית, ופיזית ושוב נפשית.

והוא לא איתי.

המשך יום נעים לכולם,

פרח החמה.

מחכה שהכוכבים יחזרו למסלול הנכון.

שמחה וששון לכל ילד בלון [סיס.....] ,

אני כנראה צריכה בלון עם החיבוק......

                  ...

עריכה:

<31.10 השעה- 7.54 [בבוקר]>

ידעתי ידעתי ידעתי,

הרגשתי את זה כל אתמול,

כשאני אומרת שמרקורי צריך להתחיל את הנסיגה שלו אני צודקת!

אל תדאגו, או תדאגו, זה תלוי בכל אחד מאיתנו -

כי עכשיו הכל הולך להיות שונה.

מרקורי- כוכב חמה- האחראי על התקשורת - שליט המזל לי  [תאומים] ועוד איזה מזל אחד שאני לא זוכרת מהו, עובר להילוך אחורי בגלגל המזלות, וזה משנה את הדרך שאנחנו רואים את החיים ואת כל מה שמסבבנו.

זה לא הולך להיות קל, זה אף פעם לא קל כשזה קורה.

יהיה טוב, תישארו חזקים,

יש בזה גם דברים חיוביים!

ופשוט מסקנות....

היום הלכתי לקמפוס - מוקדמות ליום מנהיגות,

עשינו כמה תחרויות,

יצאנו גדולים, באמת שהיינו טובים.

וקצת רבתי עם תומי, אבל הוא הגזים, אני יודעת שזו לא הייתי אשמתו, אני בן אדם דפוק [יקירה- תאקט, תודה מראש], זה היה ידוע מראש...

בכל מקרה, נהנתי, אנשים - קצת הומר,

נראה לי שאני צריכה להגיד את זה לעצמי.

מסקנה מס 1-

הומור

לא לתת לדברים קטנים להוריד לך את המצב רוח- אם זה קורה- תתחרפן!

הוא בא היום, אחרי שבוע,

הייתי צריכה אותו כל כך, לראות אותו, לחבק, לנשק, רק על הלחי, בינתיים....

יש לו את הלחי הכי רכה שנישקתי בחיים שלי, משהו לא ברור....

עם כל טוב בא הרע.

תומר, לא לא שכחתי ממנו.

הוא עשה משהו בשיער היום, וזה הציק לי, ואני נכנסתי להתקף אנדרנלין מעורב בכעס וחוסר וודאות נורא,

הבנתי שפה זה הגבול,

שעד כאן,

שזה לא הולך לקרות יותר,

אין התקפים,

אין לחפש אותו,

אין להתקרב אליו,

ביקשתי מהבנות להשתדל להזכיר אותו פחות, לפניי לפחות.

להתרחק, כמה שאפשר.

אכן כן, אני רוצה את יקיר כדי לשכוח מתומר,

גם כדי לשכוח מתומר.

רק גם.

זהו תומר- עד כאן הרומן הדימיוני החד אישי הזה.

מהיום אתה רחוק, הכי רחוק שאפשר.

רק אל תתקרב אלי יותר.

איך אומרים - רחוק מהעין רחוק מהלב.

[מסקנה מס' 2...]

קטע שהיה לי עם אחי:

- אני רואה שחורות

- את עם משקפי שמש...........

XD

אנשים - שובתים שתיקה!

וזהו.

 ומשפט חשוב שלמדתי השבוע-

שמחה וששון לכל ילד בלון.

וכשזה בא באהבה - זה בא באוטובוס.

[מסקנות 3+4]

די תומר,

די בנים,

כי תכלס- אף פעם לא סבלתי אתכם.

ויקיר- נראה, הוא שונה, וזה מוזר.

כי אף אחד לא שונה.

וכן - אני עדיין צריכה והפעם גם רוצה- חיבוק.

לילה טוב לכולכם.

פרח החמה.

עדיין עייפה, אבל עם כמה מסקנות יותר.

אני כל כך עייפה,

נפשית ופיזית.

אחרי הפוסט הקודם,

ברחתי מהסיפרייה, עברתי לקמפוס והצטרפתי לקבוצת מנהיגות שם.

טכנית - אני עדיין בסיפריה,

אבל תכלס [מה ההפך מטכנית?] - אני כבר ממש רחוק משם.

הייתי עם הקבוצה בפעם הראשונה אתמול,

האמת - כל כך נהנתי,

איך סיס אמרה- המקום הזה כל כך בשבילי,

"מדהים כמה שזה מתאים לך"

בהתחלה דנו על יצחק רבין, על זה הייתה הפעולה, ואז דיברנו על הפעילויות שניקח בהם חלק בשבועיים הקרובים ובמסגרת שבוע הנוער של חולון.

בקיצור - מתאים לי כל השטויות האלה,

במיוחד שכל החברה בראש טוב,

 יותר מטוב- סטלה.

והוא חולה,

אז לא יצאנו היום,

והאמת, לא יודעת אם אני מבואסת או לא.

כי אין לי כוח למשחקים ולאהבות חדשות,

האקשן תמיד הסתדר איתי, היה חלק ממני, היה לי צורך נואש אליו.

פתאום אין לי כוח לזה.

אין לי כוח לרדוף אחרי ריגושים שלא באים בקלות.

אם הוא רוצה או ישתף פעולה.

אם לא אז לא.

סוף פסוק.

ואני עייפה, כמו שכבר אמרתי.

כל כך עייפה,

אני מרגישה נואשת לישון,

ונואשת בכלל שאני כותבת לכם את הפוסט הזה,

עייפות נפשית גורמת לעייפות פיזית שגורמת לעיפות נפשית וחוזר חלילה.

איפשהו זה צריך לעצור, אז אני צריכה ללכת לישון.

שינה טובה,

אבל אני רוצה שתעירו אותי באיזשהו שלב, אל תתנו לחלומות שלי להיות כל כך מתוקים.

הציפיה, הדבר שאני הכי מנסה לדחות, היא גם הדבר שהכי קרוב עלי.

אני רוצה, אפילו לא רוצה,

יותר מזה.

אני צריכה

יותר מזה,

אני נואשת לחיבוק,

חיבוק שאני יוכל להירדם בתוכו,

למישהו יש חיבוק מיותר?

[אני שואלת בשקט,

ואז צורחת,

ואז לוחשת.]

מזה משנה, אני צריכה את זה מיידי, כאן ועכשיו.

אתם הכי רחוקים לפעמים.

שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע ושבת שלום.

פרח החמה.

עייפה מתמיד.

עריכה:  <28.10 - 10.44>

העירו אותי!!! ב- 7 בבוקר!!! עעעע

רק לא אתם, הרעם הדליק לי את המערכת בחדר....

מצחיק שהשיר שהושמע היה "טיפ-טיפה"....XD

לא זוכרת של מי......

איזו דרך לקום אלוהים....

הבעיה שזה העיר ג את האחיינית שלי שישנה איתי בחדר, והיא מפחדת מהרעמים, אז היא נכנסה לי למיטה.

וזה

לא

היה

נוח

במיוחד

   !!!

גשם , איזה כיף

:)