הדימומים שבין שורותיי...

אז אני לא פועלת,

לא שחשבתי שאני צריכה בכלל-

עד היום - גיליתי שהיא רצינית איתו, בעצם לא גיליתי את זה, אני לא יכולה לדעת, לא איתה..... לא עד שהיא תגיד לי.

מה שכן - אני לא הייתי רצינית - הוא סתם נראה ממש ממש טוב, אבל ממש ממש טוב, ולפני היום לא הייתי מתנגדת, אז אני לא הולכת לריב איתה, האמת, וזאת דעתי, הוא לא רוצה אותה..... אבל לכו תדעו.....

בכל מקרה, כמו שאני מכירה את עצמי,

וכמו שאתם מכירים אותי - תנו לי שבוע, שבוע וחצי והכל יעבור.....

וכן אני יפרגן לה, לא כי אני בן אדם מפרגן בכללי, היא אחת החברות הכי טובות שלי,

ואם היא רצינית איתו תיהיה לה את כל התמיכה ממני, את כולה, בלב שלם... תתפלאו, בלב שלם.... זו כוחה של אהבה, והוא באמת לא כזה שווה ריב בנינו....

נתתי לה אזהרה, שהרבה בנות רוצות אותו [מה שנכון בלי שום קשר אלי...], ניסיתי להגיד לה בקטנה שזה לא אמור לגרום לריב בן חברות, שמה שיהיה יהיה.

היא לא הבינה את הרמז, לא נורא, האמת אני מעדיפה ככה, כי כמו שאמרתי - זה יעבור לי עוד שבוע....

אין צורך להיכנס לבעיות מיותרות.

תגידו שאני מוותרת לה, אני לא.

 או אולי בעצם כן - אני מקווה שהיא תיקח את עצמה בידיים, אם היא רצינית איתו [כי היא לא בן אדם כזה, ואני דיי דואגת לה לפעמים בעקבות זה, היא נפגעת בקלות] ואם הוא רוצה אותה, תיהיו בטוחים [ואם לא יש לכם את הרשות המלאה להרביץ לי] שאני יתן לה את כל התמיכה ממני.

מה שכן, אני חושבת שאם היה נוצר מצב הפוך, היא הייתה מפרגנת לי?

כך או כך, אני אוהבת אותה, הרבה יותר ממה שהיא ואתם חושבים.

ומה חוץ?

הי"ב-תניקים חזרו לשטח...

בעעע

היה כזה טוב כשהם היו בטיול השנתי,

זה מוזר אבל כשהם לא שם יכולתי לנוע בחופשיות [בלי צחוק עכשיו]

זה כאילו שהם סוגרים אותי במקום אחד,

כאילו הוא סוגר אותי במקום אחד, כאילו כל הזמן בוחנים אותך ואתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה.

מילא, הוא שווה אצלי בדיוק כמו הזין שאין לי ככה שאני לא מבינה למה הוא עדיין מקבל כאן במה...

ולמרות הפוסטים האחרונים,

תאמינו או לא- למרות כל הרגשות המיותרים לטעמי, זו התקופה הכי עליזה שעברתי עד כה.

לא יאמן, איך פעם אחת עשיתי משהו שבאמת רציתי בלי להתחשבן וזה שינה לי כמעט את כל החיים.

לטובה כמובן.

אני לא זוכרת עוד תקופות בהן צחקתי כל כך הרבה.

מצאתי אנשים, מצאתי.

ואני לא רוצה לשמוע - 'אמרנו לך' או משהו בסגנון,

תבינו שלא הייתה לי האמונה שזה יהיה כזה קל......

אז כמו הכותרת - פשוט נראה לאן החיים יקחו אותי הפעם.

אני רק צריכה לזכור לשמור על הפה שלי לא לעשות שטויות.

עד הפעם הבאה.

פרח החמה.

שבאמת לא יודעת למה היא כתבה את הפוסט הזה?, כנראה שהייתה צריכה לשחרר....

אני לא מבינה, איך ההשפעות של התעללות נפשית, יכולות להיות לפעמים הרבה יותר גדולות משל פיזית.

לא.

פרח החמה,

אחרי יום מעייף במיוחד שרק התחיל........

בלי קשר לזה,

או אולי כן, אבל בשבילי קשר קטן,

קבלו את החיים שהצד הגברי לא מכיר בלהיות אישה.

כתבה מדהימה, יותר אמיתית ממה שאת חושבים.....

אתמול, עשיתי מסיבה, בפשטות.

משהו בבית, עם החברים הקרובים יותר והקרובים פחות.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל,

בערך ב-8 מייני יואב ותומי באו לעזור לי לסדר, התחלנו לעשות שטויות ולהזיז את כל המנורות וכל היצירות מזכוכית של אמא שלי מהסלון [דבר שלא היה פשוט בכלל, ועכשיו הכל עומד לידי אני לי מושג איך אני הולכת להחזיר את זה עכשיו]

אחר כך באו הבנים, וקרה מקרה נורא דחוף שלא יפורט ומייני הלכה עם רותם וליסה למדיטק לסדר משהו ולחזור, זה קצת ביאס, אבל אני יודעת שאם הן עשו את זה זה באמת היה חשוב, וחוץ מזה הן יכולות להעמיד פנים כמה שבא להן, ראיתי בעיניים שלהן שמשהו לא בסדר.

אז ככה נשארתי אני עם חבורה של איזה 10 בנים, דווקא נחמד, צחוקים ולא צחוקים, ואז באה אורלי- צד נשי!, מוליק הלך אחרי ויכוחים רבים להביא רמקולים מהבית שלו כי עם שלי משהו נדפק אתמול בבוקר [איזה תזמון....]

קיצור חזרו, הגיעו החברות הממש לא קרובות שלי שהזמנתי אותם כי חשבתי שהן יעשו סבבה, מזה טעיתי אבל מזה.....

הן ישבו לראות טלוויזיה, עכשיו תומי ראה טוב מאוד מה אני חושבת לגביי זה ולגביי שהן היו מאוד יבשות, הוא דיבר עם ליסה והבנות היו כאן אחרי איזה 10 דק'.

ואז רקדנו ולרגע יה נראה שהכל הסתדר, כי בקטעים האלה הבנות באמת הבינו אותי, הן פשוט הסתכלו עלי ונתנו את החיבוק הכי גדול שלהן ואמרו לי אל תדאגי אנחנו נרים את המסיבה הזאת, והם עשו את זה, למשך חצי שעה אבל הן עשו זאת הייתה חצי שעה של התפרעות, דווקא הבנים שהיתי בטוחה שישבו בצד נתנו הכל ועשו לי הכי סבבה, ודווקא הבנות האלה שחשבתי שהן אלה שיתפרעו ישבו בצד כו לא יודעת מה, בשלב מסויים פשוט אמרתי לעצמי יאללה זין על אלה שלא ירקדו מצידי.

אתם לא מבינים את המצב, תקחו אותי שנה אחורה הייתי מתעצבנת כמו לא יודעת מה, הייתי מתחילה לבכות [מהבאסה] והכל היה נראה בשבילי סיפור ענק, זה הסביר לי כמה השתנתי, זה החלק הטוב במסיבה, זה הראה לי כמה למדתי לשלוט בעצמי ולהנות מהדברים הקטנים באמת, וגם תומי והבנות שאני חייבת להם את הכיף של הערב, הם נתנו הכל כדי שיהיה שמח ולא נתנו לחיוך לרדת לי מהפנים, כן, בגלל זה אני אוהבת אותם, יש להם לפעמים יכולת הבנה מדהימה, הם יודעים בדיוק מה לעשות, והם עשו, בעיקר תומי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הילד המדהים הזה, יש לי אליו כמות הערכה ענקית.

בקיצור- נהנתי, אבל לא כמו שחשבתי אני יהנה כי הייתי בטוחה שהכל יהיה אחרת, אבל אני רק חושבת על כמות העידוד ועל ה'גב' הענק שקיבלתי שמה ויש לי חיוך על הפנים, זה היה משוג הדברים שמוכיחים לך מי החברים האמיתיים ומי שלא, וגם הופקו לקחים למסיבה הבאה - שזה גם חשוב.

אז יצאתי שמחה על השינוי הענק שחל בי, למרות שהוא ממש ידרוש ממני עוד קצת שיפור, יצאתי שמחה על החברים המדהימים שיש לי שבאמת ידעו מה לעשות.

נממ... עוד מסיבה....

אגב- פעם הבאה אני כל כך הולכת לאיזה מועדון או משהו.... שמה כולם רוקדים, אף אחד לא צועק להחליף שיר [וגם אם כן מי מקשיב לו?!] ואין צורך לדאוג לכלום, למרות שגגם פה לא דאגתי...

תיהיו גאים בילדה שלכם שלומדת ומשתפרת מרגע לרגע, כי האמת היא שגם לכם יש חלק בזה.

בוקר אור לכולם וכמובן שבת שלום.

פרח החמה.