הדיכאון הפתאומי מתחיל לעבור
הפחד לא.
הפחד, זאת החולשה שאני רואה אותה בתור הגדולה ביותר.
אולי כי אחרי הכל זאת החולשה הגדולה ביותר שלי.
אני יתגבר עליו בסוף, אני יודעת, אני לי הרבה ברירות.
דיברתי עם מייני הני, היא אמרה לי שהיא את כל האמונה שלה והרצון שלה להתקדם, השאיפה שלה, את הדרך לראות את החיים בצורה טובה ואת הכוח להשתנות היא לקחה ממני.
תודה מייני, זה מה שהכי עזר לי.
זה מה שהכי חסר לי.
תודה
היום הולכים לסבא יוסף.
לבן אדם הדגול הזה.
אני לא יודעת עם אני יעמוד בזה.
רוב הסיכויים שלו.
אבל אני אנצל את הביקור,
אני יספר לסבא על הכל, על הבעיות,
הוא יעזור לי הוא תמיד עוזר.
רק הקרבה אליו עוזרת.
תמיד כשהייתי הולכת אליו הוא היה שואל עם יש לי חבר,
הייתי אומרת לו שלא,
"בואי בואי אני אשדך לך מישהו"
אם הוא היה משדך לי מישהו, זה היה ננה.
אני מכירה את סבא.
ננה הוא הטעם שלו, הוא לא היה חושב פעמים.
הוא היה מאושר אם היה רואה אותי איתו.
הוא יהיה מאושר אם יראה אותי איתו.
זה יהיה קשה, אבל זה יהיה בזמן.
שיר שכתבתי בעקבות תגובה בבלוג של [חפשו אחד שתמיד מגיב לי בשם "אני", יופי, עכשיו כנסו לבלוגו, לא לא היה לי כוח לשים קישור] כן בבלוג הזה...
בכל מקרה, אני צריכה ללמוד קצת מהשיר הזה,
אני לומדת.
ואני אמשיך.
צדדים:
צדדים טובים, צדדים רעים
כולם קימים לך בחיים
יש שמח יש עצוב
יש מאושר ויש כאוב
צד אור, צד חושך
האחד שקט והשני רועש.
אלוהים ברא אותך עם כולם,
עם כל הצדדים
ישנם שנחמדים לך וישנם שלא
ישנם שמתאימים לך וישנם שלא
מטרתו הייתה שתבחר,
שתבחר אילו טובים לך,
בהם אתה צריך להשקיע
לאהוב
להאמין
ושתבחר גם באילו הלא טובים לך,
אשר מהם אתה צריך ללמוד
על הטעויות
על העולם.
בן אדם חיי מאושר רק שהוא מבין
ומגשים את מטרת האלוהים
בן אדם מת מאושר כשהוא חיי את חייו
עם הצדדים השמחים.
נשמע יותר דקלום משיר, אבל שיהיה.
שיהיה לכולם בהצלחה במציאת הצדדים הטובים שלהם,
אני הולכת לשבת על ארוחת בוקר ולחפש את שלי.
שוב תודה שהייתם פה.
ותודה לכל המגיבים בפוסטי הדיכאון שלי שעזרו לי להמשיך הלאה.
פרח החמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פרח החמה.