אין מספיק השראה

אני רוצה לפתוח במזל טוב לברבר השמנה שהיה לה יומולדת אתמול:-*

ובאיחור אופנתי ביותר לנא-דב החתיך=](לא חשובה העובדה שעוד מעט כבר היומולדת הבאה שלו,אבל עדיף מאוחר מאשר אפעם לא!)

דיי אני משתגעת נדב אני נשבעת שעה אני מנסה להעלות תתמונה שלנו ולא הולך! קחו http://img377.imageshack.us/my.php?image=img1307ii6.jpg תבהלו בשקט.

אני חייבת לציין שנמאס לי ללמוד.

אבל איזה קטע שאף אחד לא שואל אותי=\

(מעודד אותי לדעת שלפחות אורון לומד יותר ממני:P חחחח סתם,תעצור תצמך כבר!@#$%^&*)

אתמול בכיתה ישבתי על הקצה הקידמי של הכיסא,ושבאתי להתקרב לשולחן הכיסא עף לי אחורה.

בזמן שנקרעתי לי עם עצמי ועם רוני מצחוק,גיליתי שחצי כיתה קלטה וצוחקת עליי גם.

ברגע זה נעמדו שערותיי מהאהבה שהרגשתי מכולם כלפיי.אפילו אולי יותר מהעובדה שתמי ראתה אותי נופלת,ואז צעקה עליי לצאת החוצה.מדהימה שאין כמוהה.

שלשום נא-דב היה אצלי ועשינו דיסק יחסית רגוע יפה רצח!לכל שיר הייתה הצבעה וחילוקי דיעות של שעה לפני שהוא נכנס לרשימה.הקטע הכי כיף בסיפור,זה שהמערכת שלי לא קולטת תדיסק.

בשיעור ספרות יומשישי,בעודי משלימה שעות שינה עם רוני,קמתי לצלילי צעקות אימה!בעודי מרימה את ראשי כדי לבדוק את המתרחש,ועדיין רואה מטושטש ,מצאתי תצמי בורחת מעכבר כאשר המורה תופסת לי בכתף בחוזקה במקביל מטפסת על השולחן ומתחילה לצעוק.באמאשלי זאת לא דרך טובה לקום,הרגשתי עדיין בסיוטים.אבל היי,להכאיב ואז לטפס ולצעוק על שולחנות זה לא התפקיד שלי בסיוטים שלכם?!

 הסטטוס שלי-אמיתי אגב:

יושבת לי ילדה מסכנה עם אורון באמצע לון.
עושה שלום לידיד שבדיוק עובר,שמייד בא לשבת איתנו ועוד ידיד איתו.אחרי דיבורים וצחוקים מתברר שזה בכלל לא מי שאני מכירה,זה התאום שלו.
זה יכול לקרות רק לי.

ולציטוט היום: [חשתי:) ]

"רונרון איך אני מקטינה תמונה?"

"מסתכלת עליה מרחוק"

ונסיים בברכת לילה קסום לכולכם,

נופ:)