אין מספיק השראה

שירלוש:"נופ..תכלס,מה החלום שלך?"

אנוכי:"לחיות.אבל בכל מובן המילה."

לחיות?!

למצות כל יום.כל שנייה שאנחנו ערים.לרדוף אחרי החלומות שלנו,ולדעת שאין דבר כזה בלתי אפשרי.להציב מטרות,ולפעול יום יום כדי להגיע אליהן.

לקום בבוקר,כל בוקר,ולהמשיך תמסע הזה במעלה ההר.

בדרך?-

יהיה קר,יהיה חם,העלייה תהיה תלולה,ולפעמים אפילו תיראה בלתי אפשרית,יהיה קשה,מעייף,במשך כל העלייה תאיים עלינו סכנת נפילה,וגם לא פעם ניפול.נחטוף כמה מכות בדרך [ריגשית,פיזית],כמה אכזבות,ואפילו לא מעט דברים יהיו לא לפי התכנון והרצונות שלנו.

אז מהה..להסתכל על חצי הכוס המלאה?

ההתמודדות עם הקשיים יספקו אותנו- כל נפילה תהווה לנו לקח לסכנה הבאה בדרך,האוויר בעלייה יהיה מקסים,הנופים יפתיעו ביופיים כל פעם מחדש,האנשים שילוו אותנו לאורך העלייה(ובדרך יתנו דחיפה מידיי פעם..)יהיו הדבר שבשבילו נקום כל בוקר. השקיעה,הזריחה,והכוכבים שבשמיים,יהיו ניצבים שתפקידם להעלות לנו תחיוך,ואין ספק שהם יעשו תעבודה מושלם.נלמד כלכך הרבה,ויהיו כלכך הרבה דברים ליהנות מהם.

כל מה שמטבענו יוגדר כקושי,הוא בעצם אתגר לחיים,ששווה לעבור כל אתגר כדי לחוות תדבר האמיתי.תחוו חוויות מדהימות,ותעשו הרבה כיף חיים.כל החצי הריק של הכוס,לא יפריע שנסתכל כמה טוב יש.

כל העיקרון הוא-שקורה משהו רע,לדעת להסתכל על הטוב.

העולם כלכך גדול,ואנחנו כלכך קטנים.

יש לנו כלכך הרבה מה להספיק,אבל הזמן רץ לנו מול העיניים.

כל רגע שאנחנו פה,הוא המתנה הכי גדולה,שהכי צריך לנצל.

בהצלחה בהמשך הדרך,

נופ(:

{אביעדי:"אם לא תגידי שאת מרוכזת,אני כבר אדאג לרכז אותך באיזה מקום.."}

יום אהבה שמח:)!

שחר:"רון!רואים לך תתחתון!"

רון:"מעניין לי תתחת.."

אוטובוס-מכל מקום,לכל מקום,זול,כמעט בכל שעה-חוץ מבזמן שבאמת צריך אותו.

אז..בתור אחת שרבו וירבו ימיה באוטובוס כמו מספר ה55 שלה בתעודה,אני יודעת שאפעם לא נרגיש לבד באוטובוס.הריי תמיד,אבל תמיד,בדיוק שתהיו לבד באוטובוס יתקשרו אליכם,ופתאום לא יגמרו הנושאים לדבר עליהם.או שיותר נכון,הרינגטון החדש יפעל,ואתם תראו לקהל האוטובוס הנרחב את כישרון המשחק שלכם.

בד"כ שעולים לאוטובוס אחרי סיבוב מטורף בקניון מחכים רק לקטע שבו נשב בנעימות.אבל לא חשוב מה השעה או היום,מגיעים לתחנה ומגלים שהאוטובוס עבר לפני 5 דקות,ובנוסף-בכל זאת התחנה תהיה מלאה וצריך לעמוד.{או שתגיע בדיוק שהאוטובוס בא לנסוע,ותתחיל לרוץ אליו כמו מטורף,והנהג פותח רק בשבילך תדלתות,ובכניסתך המלווה בהתנשפויות רבות,כל האוטובוס ינעץ בך מבטים שימשכו עד לסוף הנסיעה.}.

וברגע שהאוטובוס מגיע,תמיד יש דחיפות עדינות כאלה כדי לעלות מהר ולשבת,כאילו זה משנה,מילא נשב עד לשוק(שם אלפי זקנים עולים),והבני זונות באים נעמדים ליידך עם העגלה הסקוטית שלהם[רק ככה ניתן להיות בטוחים שהסקוטי חזר לאופנה],מחזיקים בעמוד ומשחקימ'תה מסכנים,וישר חייב לקום לתת להם לשבת.נכון?!אבל מה!אני לא מסכנה!אני לא עם תיק?!אני לא אצטרך להחזיק בעמוד אחריזה?!

תמיד דופקים תשחורים.

ויש שני סוגים של זקנים-הסוג הראשון-המשועממים שצריכים תאוטובוס של 4 וישבו בתחנה מ8 בבוקר,והשניים-שתמיד יגיעו בדיוק שהאוטובוס סוגר תדלתות וכל האוטובוס צועק"הלו!הלו!" כדי שהנהג יפתח.אבל הסוג הזה,לא חשוב מה קורה,הם בחיים לא יחכו.אם הם יפספסו תאוטובוס,הם ימשיכו ללכת עד לתחנה הבאה שלו-ושהם יגיעו האוטובוס יגיע איתם{הוא הספיק לעשות עוד סיבוב..}

תמיד שאתה יודע שתחזור באוטובוס לבד מסיבה כלשהי,אתה מביא איתך איזה MP,ספר,או משו לנשנש.אבל איך זה שבחיים לא הוצאתי כלום?!כי באוטובוס זה כזה כל נשימה שאתה נושם,כל האוטובוס ישים לב.

לכולם משעמם תחת,אז הם מתעסקים בלבחון את כולם,ואפילו לא מסתירים אתזה.ומה אני אומרת "לבחון את כולם",זה הריי כל האוטובוס,על קורבן אחד.לפעמים יש תזוג פריחות שמנהלות שם רכילויות על שפיץ ימין ועקב שמאל,הן עומדות באמצע האוטובוס תפוסות על איזה עמוד,וכל סיבוב הן דופקות צרחה שמי שלא ראה עד עכשיו שהן שם,שישים לב,כאילו כזה.

מתחנה לתחנה הריכולים של אותן פריחות הולכים ונעשים מעניינים יותר,עד שאתה מוצא את עצמך מפספס תתחנה שלך,כדי לא להפסיד תמתח.אם אין תפריחות,כל האוטובוס משתעמם בשתיקה,אבל תמיד יהיו איזה שני ילדים שסתם ידברו,והופהההה כל האוטובוס מתביית על השיחות שלהם רק כדי להפיג תשיעמום.ואז באוטובוס שקט רצחני,והילדים מתחילים ללחוש כי לא נעים וזה,אבל כמה שהם לוחשים,ככה האנשים באוטובוס מפסיקים לזוז כדי להצליח לשמוע.{מניסיון רב,לצערי.}

ולציטוטים החדשים:(טחחח..)

אבנוש והיציאות שלו:

"מה ה' עושה שמשעמם לו?"

"מה?"

"צונאמי."

תמי,המורה:"אז מה ניתן להסיק מפרשת הנשיא?"

אבנוש:"שכולם חרמנים."

בהצלחה לכולם במבחן הענק באזרחות מחר!

-אנוכי ושירלה ביומולדת של שחר-

החיים יפים,

נופ:]