חארטות , חושב שאני מסומם , חארטות ובעיקר חארטות

הכל התחיל אתמול שירדתי בבוקר למכולת של אסי רק כדי לקנות ריזלה. זרקתי על עצמי בוקסר וחולצה ישנה של הצופים, הרהרתי במדרגות האם הן נועדו להיות פיג`מות שבדרך כלל מוצאות את עצמן בדרך פלא בארון של האקסית או כרטיס כניסה למסיבות קיבוצים. לקחתי איתי רק כמה שקלים ומפתח, מזל שלא שכחתי שוב את המפתח כי לא היה לי כסף לשלם שנית ל"פורץ הנוצץ" ובטח שלא רציתי שאיתן יקנה לי את השרשרת הזוהרת שילדים היו הולכים איתה פעם, מספיק בהחלט הכיעידן לבונטין חרטטן מת בי מאז המקרה המדובר. בדרך הקצרה למכולת ראיתי איש בחליפה אפורה, עניבה תואמת ונעליים אלגנטיות נע במהירות שבין הליכה מהירה לריצה. הוא הביט בי לרגע, הייתה לו צלקת מכוערת בצורת בננה על הלחי. למרות שנוף כזה הוא לא שכיח בשכונה התעלמתי והמשכתי הלאה. הגעתי למכולת שהייתה שוממת, אסי לא היה בקופה. "אסיי"? הפטרתי לחלל ולא זכיתי לתשובה. הגברתי את עוצמת קולי אבל אין איש ואין עונה. המכולת הבאה הייתה רחוקה מדי ופומבית מדי בכדי ללכת אליה בבוקסר למרות שמדובר ביהוד. ראיתי פתק קטן וריק על הדלפק ולידו עט, החלטתי לכתוב לאסי פתק: "בוקר טוב אבי, הכל טוב? (די טיפשי לשאול אותו אם הכל טוב בפתק אבל מילא..) לקחתי ריזלה, שמתי לך חמישה שקלים ליד הפתק. שיהיה יום טוב." במדרגות נוכחתי לדעת שהקרוקס שלי משאירים עקבות אדומים, יכול להיות שהעירייה החליטה להקצות כמה שקלים לשם שינוי ולצבוע את המדרכה.( כן, כן רק ביהוד.) הגעתי הביתה, הרתחתי מים לקפה וחיפשתי מצית. זה קטע מוזר עם מצתים, כמעט כל יום אני קונה אחד והיו אמורים להיות לי בערך שש מאות או אפילו אלף. כרגע לא מצאתי אחד. הצורך לאש הצריך פתרון ונורה מעל ראשי נדלקה- כירת הגז! קירבתי את הג`וינט לאש, סובבתי את הכפתור של האש הכי קטנה(כי אני לא מפגר לפתוח את זה של האש הגדולה) ולחצתי על מצת הגז. דפיקה חזקה בדלת הבהילה אותי.  יונתן לא היה אמור להגיע עד הערב והילה בסוף שבוע בסיני עם חברות שלה, מי לעזאזל זה יכול להיות? הצצתי בעינית, שהייתה ממוקמת בגובה של מטר ושלושים בערך, אי לכך לא ראיתי את פרצופם של שני האנשים שעמדו במפתן. "מי זה?" שאלתי בטון הכי תקיף שיכולתי להפיק חרף המחשבה שאולי מדובר בפורצים(מי בא לפרוץ בתשע בבוקר בעצם..) -משטרה! פתח את הדלת מיד! החוורתי כסיד ומלמלתי: "רק רגע, בדיוק יצאתי מהמקלחת." רצתי לגז, לקחתי את הפייסל וזרקתי אותו מהחלון. כדי לא להתמהמה ולהיות חשוד מדי פתחתי את הדלת מיד אחר כך. לדירה נכנסו שני שוטרים. האחד גבוה מאוד, בערך מטר תשעים תספורת סטייל "אני כבר מקריח אז אני אעשה קרחת" ועיניים כחולות שנתנו בי מבט שגרם לי להרגיש שאני בצרות. השני היה מעט נמוך ממנו אבל הרבה יותר חסון ומאיים, הוא היה הראשון שדיבר: "התלבשת מהר מאוד, מר..." -עידן, כלומר לבונטין. עידן לבונטין.. לא יכולתי להסתיר את העובדה שאני מתרגש בנוכחות שוטרים ותמיד מרגיש אשם שהם סביבי. "מר עידן לבונטין, תוכל להסביר לנו מדוע יש שובל של עקבות דם מהמכולת  ועד לפתח דירתך?" -העירייה את המדרכה? אמרתי בתמימות. "ביהוד? יכולת למצוא תירוץ טוב יותר מזה." שני השוטרים אזקו אותי ולקחו אותי לתחנה, בדרך הבטתי בזוג שגרים בדירה מוליי שהנידו ראשם. "זה מה שקורה שמורידים את השכר דירה בבניין, מגיעים עבריינים." בתחנת המשטרה תחקר אותי אדם מבוגר, אני מניח שהוא בדרגה גבוהה או בלש כי הוא לא לבש מדים. "מר לבונטין, יש לי כמה שאלות אליך.." קטעתי אותו. – אני יכול להסביר את הסמים, הבאתי אותם מהטיול באמסטרדם.. בעצם חבר שלי נתן לי מתנה.. לא חבר אני בכללזה לא באמת היה לא מכיר אותו, ראיתי אותו פעם אחת במסיבה. ואני לא משתמש בכלל. "עצור רגע את מסכת הוידויים והתירוצים, בכלל לא התכוונתי לשאול אותך על סמים." אני כל כך טיפש, הלחץ הזה מוציא ממני הכל. טוב שלא נפלתי בשבי של הסורים אחרת הייתי מסגיר סודות מדינה(בעצם מה הם יכולים לשאול ילד בן 17..) -רגע, אז למה בעצם אני פה? "עקבות דם של סוליית קרוקס הובילו אותנו ישר לדירה שלך, חשבנו תחילה שאתה היה זה שביצע את הרצח עד שצפינו בקלטות האבטחה של המכולת." -רצח?! אסי מהמכולת? "בינגו." -אני לא מאמין, למה שמישהו ירצח אותו? זה היה שוד? אתם יודעים מי עשה את זה? מה אני קשור? "מר לבונטין, תירגע. אתה לא אשם בשום דבר, אנחנו יודעים שלא עשית כלום. קח, שתה כוס מים, תנשום ותענה לי על כמה שאלות." אני ער בקושי שעתיים וכבר אני עייף ורוצה לישון. "בקלטת האבטחה ראינו אדם בחליפה יורה באסי ,בעל המכולת, לא הצלחנו לראות את פניו. שניות לאחר מכן אתה נכנס למכולת." -השארתי לו חמישה שקלים וכתבתי פתק, לא גנבתי את הריזלה! "אני מסביר לך שוב, אתה לא מואשם בשום דבר. תפסיק לספר לי שטויות ודברים שעדיף מבחינתך שאני לא אשמע. האם ראית את האדם שיצא מהמכולת?" -ראיתי מישהו אבל לא ייחסתי לו חשיבות, עכשיו שאני חושב על זה הוא נראה די חשוד. החוקר הראה לי אלבום תמונות של פושעים וביקש ממני למצוא בו את האדם שראיתי, זה לא היה קשה במיוחד כיוון שלא להרבה אנשים הייתה צלקת בצורת בננה על הלחי. -זה הוא, אני בטוח במאה אחוז. "ויקטור הירח שווילי." סוף סוף תפסנו אותו! -אני חושב שזה יותר בננה מאשר ירח, אבל אין ספק שהוא בחר לעצמו כינוי הרבה יותר מסתורי ומתאים. "אותו אדם שראית הוא מחסל של המאפיה הגרוזינית, הוא נחשד ונחקר במעורבותו ברציחתם של ארבעה אנשים בשלוש השנים האחרונות, עכשיו אחרי שתזהה אותו הוא ישב, תודה לאל, בכלא." החוקר שחרר אותי הביתה. "אנחנו נהיה בקשר, ועידן תירגע עם הפייסלים..." שלחו שוטר כדי להחזיר אותי הביתה, הבטן שלי קרקרה עוד לפני שתים עשר בצהריים ושאלתי את השוטר אם בא לו לעצור לשיפוד פרגית בלאפה, סתם שווארמה, פלאפל, אני אשמח אפילו סתם לנגב חומוס.. השוטר לא השתכנע ולא ריחם על הבטן שלי גם לאחר חרחורי הגסיסה שהיא השמיעה מפאת הרעב. -אתם יודעים למה הם רצחו את אסי, זה היה שוד? הוא היה חייב להם כסף? היה לו רומן עם מישהי? "ילד, תפסיק לשאול כל כך הרבה שאלות. אסי לא היה מוכן לשלם פרוטקשיין, דמי חסות בתרגום חופשי, למאפיה. מצאו את הגופה שלו במחסן עם שני כדורים בראש ושטר של מאה דולר בפה. זה חיסול אופייני של המאפיה הגרוזינית, אני מתפלא שאף אחד לא לקח את הכסף..." פתאום נפל לי האסימון. -אם הרוצח הזה בחליפה יודע שראיתי אותו למה הוא לא רצח שקר גס

אותי גם? ואם הוא לא רצח אותי הוא מתכוון לעשות את זה? ואתם רוצים שאני אעיד נגדו? "מה אמרתי לך לגבי שאלות? תן לי לסיים ותפסיק להילחץ מכל דבר. שלחו אותי להיות איתך עד שנדע לאיפה מעבירים אותך עד המשפט. אתה תהיה עד מדינה ותעזור לנו להכניס את הזבל הזה לכלא." -למה שאני אסכן את עצמי ואעיד נגד המאפיה? בדרך כלל עדי מדינה זה מי שיש לו מה להפסיד ולוחצים עליו. רגע, אם יש תוכנית להגנת עדי מדינה ששולחים אותם לכל מיני מקומות אני רוצה שתמצאו לי חווה באוסטרליה! או בית על החוף במיאמי. או... "אני לא האדם שאתה צריך לשאול אותו את זה ואם אתה רוצה שנסתדר תפסיק לזיין לי את השכל! בכל אופן תדע שבדרך כלל מעבירים עדי מדינה לאיזה חור בארץ, לא מן הנמנע שישלחו אותך להתנחלות בשומרון." -אז אני לא מעיד! המאפיה תראה שאני לא מוכן להלשין עליה ותניח לי לנפשי, אולי הם אפילו יצרפו אותי לשורותיהם.. "המאפיה לא משאירה עדים, אם לא נגן עליך אתה תפגוש את בעל המכולת מוקדם מאוד." הגענו לדירה, הכנתי קפה שחור לי ולמוטי השוטר. הלכתי לשירותים כדי לשטוף פנים ותוך כדי שאלתי: "אתה רוצה שאני אכין לנו משהו לאכול? שניצל עם פתיתים, ספגטי בולונז, אולי נזמין שששקרסיני?" מוטי לא ענה, סיימתי להתרענן וחזרתי לסלון, מצאתי את מוטי שרוע על הספה ללא רוח חיים. רצתי לטלפון כדי להתקשר למשטרה ואז שמעתי אותו: "עזוב ת`טלפון המזדיין!" הסתובבתי וראיתי את ויקטור "בננה" שווילי מכוון לעברי אקדח. "איזה מזדיין מסכן אתה, היית במקום ובזמן הלא נכון." -אני רק רציתי ריזלה.. אמרתי בקול קטוע על סף התמוטטות עצבים. "תראה, זה שום דבר אישי אבל אני חייב לתקוע בך כדור, אתה מבין(המבטא הגרוזיני שלו הצחיק אותי למרות המצב המפחיד וכמעט שהרטבתי את המכנסיים) אני לא משאיר עדים." איזה סרט. אם אני לא מוצא משהו חכם להגיד זה הסוף שלי, רגע! הנורה שמעל הראש שלי נדלקה בפעם השנייה היום. -אני חושב שאני שווה לך חיי הרבה יותר מאשר מת. "מה אתה מזיין ת`שכל (ויקטור "בננה" שפע קללות בעיקר עם השורש ז.י.ן) מה אתה כבר שווה לי?" -תראה, המשטרה יושבת לך על הזנב. הם רוצים שאני אעיד נגדך. חשבתי שאולי אני אעזור לך, לכם. אם אני אגיד לחוקר שהייתי מבולבל ולחוץ והצבעתי על האיש הלא נכון? תוכל להגיד לי את מי אתה רוצה שאני אפליל ואני אצביע עליו. בטח יש לך אויבים שהיית רוצה שיכנסו למאסר. ויקטור גירד את פדחתו עם האקדח, חשב לרגע ואמר: "תן לי רגע להתקשר לבוס שלי, תביא קפה." מזל שהמים כבר רתחו, לא רציתי להתעכב כשבדירה יש רוצח של המאפיה ששוקל לחסל אותי. הוא דיבר בטלפון בגרוזינית ולא הפסיק להסתכל עליי ולכוון את האקדח לכיווני, אחרי דקה הוא ניתק. "הבוס רוצה לדבר איתך, תביא את הקפה ובוא בלי שטויות." שחררתי חצי אנחת רווחה, הרווחתי לעצמי עוד כמה דקות בחיים האלה. במשך כל הנסיעה ויקטור כיוון את לוע האקדח אל חלציי וגרם לי להזיע במקומות שאני לא מכיר, הגענו לבניין קומות שבכניסתו עמדו שלושה מאבטחים(כן, גרוזינים) עלינו לקומת הגג ואחרי שעברתי בידוק קפדני ופולשני הושבתי בכוח על ספה מהוהה. הבוס, לפי מיטב הבנתי, עמד מולי וחייך חיוך מפחיד. כל השיניים שלו היו מזהב, הוא היה נמוך ושמן והזכיר את דני דה ויטו רק הרבה יותר שעיר. "עכשיו אתה תסתום פה שלך ותקשיב טוב אם אתה לא רוצה שויקטור יוסיף אותך לרשימה ארוכה שלו. אתה הולך משטרה ואומר שמישהו רוסי עם קרחת ושרשרת זהב הרג שוטר בדירה שלך, אתה התחבאת והוא חיפש אותך, לא מצא והלך. שהם שואלים אותך שאלות על ויקטור אתה אומר שעשית טעות ובכלל זה לא מישהו עם צלקת כמו ירח במקום זה תגיד שזה היה צלקת כמו האות V. קאפיש?" לקחו לי כמה שניות להבין את המבטא והשיבושים בעברית והשבתי: "אין בעיה, רוסי קירח עם שרשרת הרג את השוטר והאות V במקום בננה." דני דה ויטו התחיל לצחוק. "זה באמת דומה לבננה." ויקטור קפץ עליי והצמיד את האקדח לראש שלי. "חתיכת מזדיין, זה לא בננה! זה ירח בראש חודש" הבוס הרגיע אותו בכמה מילים בגרוזינית ופנה אליי: "עכשיו לך ישר למשטרה ותגיד מה אמרתי לך להגיד." אחד משומרי הראש שבכניסה שיחק עם הארנק שלי והפיל את הכרטיס "אדי" שהיה בו ויקטור חייך: "אם תעשה פאשלה לא ישארו לך איברים לתרום." הגעתי למשטרה ושלחו אותי ישר לחוקר מהבוקר, שאני חושב על זה כבר פאקינג שתיים בצהריים ועוד לא אכלתי כלום. "אנחנו צריכים להעביר אותך ברגע זה, יש לך מזל גדול שלא חיסלו אותך יחד עם מוטי." -יש לי רעיון אחר.. החוקר הסתכל עליי ושרבב את שפתיו בצורה שמראה זלזול וחוסר סבלנות. -אני לא יכול להתחמק מהם, זה המאפיה! מלבד זאת אני יודע שאפילו אם תעלימו אותי הם עדיין ידעו איפה המשפחה שלי,  ואולי הם יפגעו בהם. "נו חביבי, על מה חשבת?" הוא כל כך עצבן אותי ששקלתי לשתף פעולה עם בננה ודה ויטו. -חשבתי שאני יכול לעזור לכם להפיל את כל המאפיה ולא רק את ויקטור ירח-בננה. "מה חשבת לעשות? ללכת לדבר עם הבוס? לשתות קפה עם ויקטור?" -האמת שכבר עשיתי את שני הדברים. החוקר התקשח בשנייה והתחיל להקשיב ברצינות. "הם רוצים שאני אשנה את הגרסה ואפליל שני רוסים, אחד קירח עם גורמט והשני עם צלקת של V." החוקר חייך נוכח ההזדמנות שיש לו כאן להקפיץ את הרזומה שלו, הוא תדרך אותי וחצי שעה לאחר מכן הייתי מחובר למכשירי הקלטה בכל הגוף ונשלחתי בחזרה למגדל של הבוס השמן. ידעתי שברגע שימצאו את מכשירי ההקלטה נגמר הסיפור שלי והחלטתי לבצע סטייה קלה מהתוכנית שהכתיב לי החוקר(השמוק לא מרשה לי לקרוא לו גדי, חושב שאנחנו בטירונות). כשהגעתי לבניין הבחנתי שהבוס בלובי וסימנתי לו שלא ידבר, לקחתי עט מהשולחן של השומרים וכתבתי על היד שהמשטרה חיברה לי מכשירי ציתות. הבוס הכניס אותי פנימה והתכתב איתי בפתקים. הוא אמר שאני טוב מאוד ושהוא מתחיל לסמוך עליי, כתבתי לו שהם שלחו שוטרים לעצור את הרוסים והוא אמר את שתי המילים הראשונות מאז שנכנסתי: "טוב מאוד." הוא כתב לי שאני עושה עבודה טובה מאוד ושאם יאשימו את הרוסים בשתי הרציחות אני אשאר בחיים, כמובן תחת אזהרה ועיניו הבוחנות של ויקטור. יצאתי משם וניידת משטרה אספה אותי מפינת הרחוב, בניידת החוקר זעם עליי שלא הצלחתי לדובב ולהוציא הודעה מהגרוזינים ואחרי שהסברתי לו את השיקולים שעשיתי הוא הנהן ואמר:" ילד, יכול להיות שאתה לא המסטול האידיוט שחשבתי שאתה." ביקשתי מהחוקר לעצור לצהריים כי השעה הייתה כבר ארבע והבני זונות לא דאגו לי לאוכל, הוא זרק לי שטר של עשרים שקל ועצר לי בצד שאקנה שווארמה, הקמצן גם ביקש חשבונית מס. בדרך ראיתי מודעת אבל: אסף חליבה ז"ל. ההלוויה תוכננה למחר בבוקר ותכננתי ללכת, פתאום עלו בי נקיפות מצפון וכעסתי על עצמי שאני עוזר לרוצח של אסי. חזרתי לניידת עם הלאפה ובלי חשבונית(מי נותן חשבונית מס בדוכן שווארמה?!) והמשכתי בפעם השלישית היום לתחנת המשטרה. גדי החוקר החליט להפיל את הרוסים והגרוזינים ביחד תוך שימוש בבחור מסכן וחסר מזל(אבל כבר לא רעב) שפשעו היחידי היה רצונו לקנות ריזלה. התכנון היה כזה: לשלוח אותי למאפיונרים הרוסים ולספר להם שהגרוזינים חטפו את האח של יבגני "גריי גוס" הבוס הרוסי, בפועל אחיו יהיה עצור לחקירה בתחנת המשטרה ולא יוכל לתקשר ולהזהיר את אחיו מפני מלכודת. אני אמור לרכוש את אמונם של הרוסים בכך שאספר להם שאני רוצה לנקום את מותו של אסי בעל המכולת, החותן שלי. וזה לא נגמר, הייתי צריך לגרום להם להגיע למקום נטוש ביהוד, שם אמורים לחכות הגרוזינים עם האח של יבגני. בתמורה רצו כביכול הגרוזינים שליטה מוחלטת על עסקי הסמים באזור בקעת אונו.... המשטרה ידעה שפגישה כזאת תוביל למרחץ דמים ולא היה אכפת להם: "אם אתה לא יכול להביס אותם, תן להם לחסל אחד את השני" החוקר גדי בפניני חוכמה. זרקו אותי בשכונה בקצה הדרומי של יהוד, האזור שבשליטתם של הרוסים. בין שתי החבורות שרר מתח רב ויריבות רבת שנים והיה קל מאוד למכור להם את הסיפור. בחמש דקות הראשונות שפגשתי את יבגני הוא לא דיבר, פשוט נעץ בי את מבטו ושתק, פחדתי שאני לא אמין מספיק ושאני אגמור בתור אוכל לכלבים(זה לא סתם ביטוי, באמת יש להם כלבים) אבל בסופו של דבר הכל עבר כשורה ויצאתי משם אחרי חצי שעה בלבד. אפילו קיבלתי בקבוק וודקה ולא, זה לא היה גריי גוס אלא משהו רוסי לא מוכר. הערב ירד על יהוד ואני המשכתי בביצוע המשימה(חסר להם שאני לא מקבל את אות השירות המבצעי או משהו כזה) הגעתי לבניין של הגרוזינים והפעם התקבלתי בלי בדיקות ביטחוניות פולשניות. אמרתי לבוס דה ויטו שהמשטרה עצרה את סשה (הקירח עם השרשרת) ויפים(בעל צלקת ה (V באשמת רציחתם של אבי מהמכולת ומוטי השוטר. בזמן שהוא חיכך ידיו זו בזו בהנאה מרובה וחיוך מדושן עונג נמרח על פניו סיפרתי לו שבחקירתם אמרו הרוצחים "לכאורה" שהם יודעים שהרצח התבצע ע"י הגרוזינים ושהם ינקמו בהם כבר היום. גבי החוקר לא היה מקורי והחליט שמה שעבד על הרוסים יעבוד גם עם הגרוזינים, אמרתי לבוס ולויקטור "בננה" שהצטרף בינתיים שהרוסים מחזיקים בבנו בן השמונה של הבוס ושאם הם רוצים אותו בחזרה עליהם להגיע למקום המפגש(שבו קבעתי עם הרוסים) ולהסגיר את ויקטור לשוטרים שיחכו שם. להפתעתי הבוס לא פנה בכלל לויקטור שמצידו קם והכריז שהוא מוכן לעסקה, הבוס השמן נישק אותו על לחיו מספר פעמים והורה לכל חייליו להתחמש ולהתלוות אליהם. השעה הייתה שבע וחצי בערב, היום הארוך עמד להגיע לשיאו ממש בעוד חצי שעה. בשעה שמונה יגיעו למקום המפגש שני ארגוני הפשע, הרוסים והגרוזינים חמושים מכף רגל ועד ראש לקרב דמים שידוע מראש למשטרה. אני התכוננתי לפרוש הביתה אחרי היום המתיש ובעודי עושה את הדרך לדלת היציאה תפס אותי ויקטור ואמר: אתה בא איתנו! הגעתי עם הצד הגרוזיני

כחמש דקות לשמונה, בערך עשרים איש הרכיבו את פמלייתו של הבוס השמן. חשבתי שאני בסרט או בפרק של הסופרנוס, שני צלפים התמקמו מרחוק ושאר הקבוצה חיפתה על הבוס מצדדיו, מלפניו ומאחוריו(כן כן הוא העומד..) אני הייתי בחזית לצידו של ויקטור שלא מש ממני מאז יצאנו מהבניין. יכולתי להבחין בגוש אנשים ורובים במרחק של כמאתיים מטרים עושים את דרכם לכיווננו, לא היה זכר למשטרה והתסריט הגרוע מכל נראה לי כעת ברור כשמש- הולכת להתרחש מלחמה והלילה הזה יהיה כנראה הלילה האחרון בחיי. באופן מפתיע השקט שרר ואצבעות החמושים שליטפו את ההדק טרם התפתו לסחוט אותו, הבוס דה ויטו(אולי אני אציע לו את הכינוי באופן קבוע) ויבגני "גריי גוס" הרוסי(הכינוי הכי מגניב לדעתי) יצאו מבין השורות והתקדמו לשטח ההפקר שבין שתי החבורות. התפלאתי נוכח האיפוק אבל הכבוד משחק תפקיד מרכזי ושני הבוסים ניצבו זה מול זה. "יבגני, ממתי התחלנו לערב ילדים בעסק? אתה לא מתבייש?" הבוס הגרוזיני פנה ליריבו. -מה קשור ילדים בלאט? שניים שלי בכלא בגלל ויקטור "ירח" ואח שלי אצלכם, אתה התחלת מלחמה! השיב יבגני. אני לא יודע מה גדי חשב שיקרה אבל אני בטח שלא תכננתי שהבלוף שלנו יתגלה בשיחה תרבותית(פחות או יותר) כל המבטים הופנו אליי ברגע ואחריהם גם כל הנשקים, אני הולך לשבור את שיא גינס בתור הגופה שתקעו בה הכי הרבה כדורים בהיסטוריה. "חתיכת חרא קטן, אתה כמעט עבדת על כולנו. הבוס הגרוזיני הסתפק בזה בעוד "גריי גוס" המטיר עליי מקלחת של קללות בשפת אמו. ניסיתי לבלוע את הגוש הגדול שנתקע בגרוני ללא הצלחה, הבטתי לכל עבר בחיפוש אחר השוטרים שיבואו להציל את התחת שלי אבל הבנתי שגורלי נגזר. הדבר היחיד שנותר לי לעשות הוא לנסות לברוח. הלכתי שני צעדים וברגע שהתחלתי לרוץ שמעתי את שריקות הכדורים שהתחלפו במפתיע לקול אחר ומוכר: עידן! עידן! איתן ניער אותי בכוח ונתן לי סטירה. "הם, הם, הם רודפים אחריי!!!" אמרתי בבעתה. איתן חייך והשיב: אף אחד לא רודף אחריך, זה הסמים... @ אני מקווה שכולם הבינו את הסוף שהגיע אחרי צפייה בתשדיר של האגודה למלחמה בסמים.

בקיצור מקווה שהבנתם שחירטטתי עליכם !!