ביום רביעי הייתה הפעם השלישית שנסעתי לרעננה,לגברת קושקוש. אחרי יום משמים בצוותא,הלכתי ברגל לעזריאלי.
משם,לקחתי קו 501 לרעננה. הדרך עברה האמת ממש מהר למרות שכן הייתה ארוכה,והאוטובוס לא היה כזה מלא,אפילו
היה לי מקום לשבת.ולא היה לחוץ ושום חיילת לא נגעה לי בתחת (כי היה מקום בשפע). הדרך פשוט יפה,וכיף לשתוק וסתם
להסתכל דרך החלון ולבהות באנשים סתם ככה.
הפעם ירדתי בתחנה הנכונה ולא ייבשתי אותה,יותר היא ייבשה אותי.חיכיתי לה בתחנה והיא הלכה בכלל לזאת שמעבר לכביש.
מתקשרת,אומרת שלא רואה אותי ומטריחה אותי לקום.רואה אותה מעבר לכביש,ומתרגש,באמת מתרגש.מעבר חציה,עוד אחד,
עוד אחד,מאחוריה..היא מדברת עם אמא שלה,מייבשת . הגענו והיא סיימה לדבר בטלפון,"הייתי מחבקת אותך,אבל אני רטובה,בטוח שאתה רוצה?"
כמובן שאני רוצה,אבל אמרתי שלא..שיהיה. התמקמנו בפארק,לא רחוק מהכניסה. היא עייפה כצפוי,גם אני,נשכבת על הדשא,מתיישב גם.
הגענו למלחמה הפרטית שלנו באדישות,שהובילה לסקר טלפוני רחב משתתפים,בסופו של דבר,קושקוש ניצחה אותי 3:2. הגענו למסקנה
שגם אין לי חברים כי כולם לא ענו/סיננו/לא יודע..אבל היה מצחיק,נחמד.
היא תמיד חשבה שאני רוסי משום מה,אבל התברר לה שלא.עבורה אני תמיד אהיה רוסי,בכל מקרה. האדישות שלי היא דבר קשה,
אבל אני בטוח שהיא הסתדרה. גיליתי שהיא אוהבת חולי סרטן ויש לה פטיש לדוקו. וסיפרתי לה הרבה דברים,והיא ייבשה אותי כמה
פעמים כי דיברה בטלפון. התרופה האידיאלית נגד אדישות היא שוקולד,תביאי בפעם הבאה.
עם הזמן שיניתי מגוון תנוחות ישיבה רק כדי שהיא תוכל לשכב עליי כל הזמן ויהיה לה נוח באמת,לא שבאמת היה לה נוח,
אבל היא לא התלוננה.
יצא לי לבהות בה הרבה,והתאהבתי לה באף. היא לבקנית,וטוענת שיש לה צמיג מציק בבטן,אבל למי באמת אכפת,
היא מושלמת,עם אף מושלם. (אני לא מגזים,קושקוש!)
כי היינו חייבים להגיע לקטע כזה,גם היו הרבה צביטות ואי נעימויות כאלה או אחרות,אבל התגברנו דיי מהר האמת.
ליוותה אותי לתחנה,כשהגענו היינו בטוחים שהאוטובוס שלי מגיע,אבל זה היה קו אחר בכלל,אז קושקוש הרוויחה
נשיקה על הלחי לחינם. אמרת שאני מנשק רטוב,אפילו יותר ממך.חיכינו קצת ואז הגיע באמת האוטובוס שלי.קיבלת עוד נשיקה
רטובה וחיבוק עילג,עליתי על האוטובוס. התקשרת,אמרת שהחיבוק היה עילג(תכלס) והבטחתי לך הרבה יותר בפעם הבאה.הרבה הרבה יותר.
הנהג לא ממש ידע את המסלול מרעננה להרצליה ובהרצליה עצמה,אבל הסתדר בעזרת נוסע רוסי ונאמן שישב לידו וידע את הדרך,
מצחיק והזוי. הגעתי לת"א,וישר אחרי דקה הגיע 86. בדרך חזרה הביתה היה משעמם,המזגן תרם לי רבות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
