מה אני בכלל?

היום הייתי בצופים והיה כיף אבל מאכזב.. נתחיל מזה שהמדריכה שלנו היא נחמדה בתור בת אדם והיא פשוט לא מדריכה!! ורואים שיש לה העדפות של הבנות בקבוצה, וזה מעצבן!אז קיצר היו צריכים להביא חטיפים לפעולה. היא אמרה להעביר קשר שצריך להביא חטיפים ועינב (ה#^:*&!@%$@*_+=~;'#) אמרה לליאן להודיע לנו (לאורנה נועה יובל נטע ואני- למרות שנועה ויובל לא הגיעוXD). ונחשו מה- ליאן לא הודיעה לנו!! וגם כל החברות שלי (אורנה נטע יובל ונועה) מהקבוצה כמעט לא באות לפעולות ואני רואה שהן לא כל כך אוהבות אותי והן צוחקות עלי ואני צוחקת איתן, כי מה אני יכולה לעשות?!? כל הצחוק הזה, הוא לא אני. לכל אחד יש את הסוג צחוק שלו, ולכולם יש סוג צחוק דומה ורק לי שונה. אני צוחקת, יש לי הומור, אבל הוא שונה, ולא לכיוון מיוחד- אלא למוזר, אנשים מנצלים את זה כדי לנדות אותי, וכמה שכיף לי אני לא יכולה להתמודד עם זה שלא רוצים אותי, שדאני לא רצוייה. אז אני בורחת לעולמות אחרים, אני מרחפת לי בעננים, חולמת שיבוא יום ו.......

בינתיים הכל נשאר אותו הדבר, חוץ מהתקווה בליבי שהכל ישתנה- שמרגע לרגע פוחתת (איך רושמים את זה?!?)...

אף פעם לא אהבו אותי. חוץ מאחותי. אני מרגישה שהיא ממש רוצה אותי, אנחנו אחיות טובות ומרוצות אחת מהשניה, אולי קצת רבות אבל לא הרבה. אני רוצה לצאת עם מי שאני בפנים גם בחוץ, להיות גאה, להיות אני.

ואולי יום אחד יבוא......

בינתיים אני נשרת האני החיצונית שהיא ההפך ממי שאני בפנים, ואני מרגישה שרק כאן אני יכולה לשפוך את כל זה החוצה, בתקווה שאוכל להיות האחת שכותבת עכשיו את כל זה- האני האמיתית שלי- הפנימית שלי, תוכל לצאת מחוץ לקליפה העבה הזו שמקיפה אותי.

מצאתי דבר שבלתי אפשרי- להיות אני.