מה אני בכלל?

אני מנסה להתעלם ממה שאני מרגישה ולצאת מהדיכי התמידי הזה שיש בי, ולהתחבר עם כל מה שאופף אותי- הצחוק הזה שאני כל- כך מנסה להשתלב בו, בכל החברה שכל פעם צוחקת עלי, ולא איתי- אולי להבין משהו מכל מה שקורה סביבי, כן- זה יכול להיות נחמד.

פעם גמאני הייתי כזאת, אבל מאז נלקח ממני משהו- שאני לא יודעת מהו, או למה אני צריכה אותו, אבל אני מרגישה שהוא חסר. אולי זה הדבר הייחידי שהוא גורם- להרגיש שזה נלקח, ואז לצאת מנהכל ולאבד אך כל כולך ברגע בו אתה מחפש את זה, ועד שאתה מוצא את זה אתה מגלה ננלקח ממך משהו אחר, אולי חשוב ואולי פחות- אבל אפשר לדעת ק דבר אחד- ברגע שתחפש אותו ילקח אחר, עד שלא תמצא כבר דבר...

מזה אפשר לדעת דבר אחד- אם משהו נעלם, אל תחפש אותו- סימן שהוא לא היה חשוב מההתחלה ומעכשיו אתה צריך לדעת רק לשמור על מה שיש בך בצורה הטובה ביותר...

הרבה אנשים שואלים אחרים: "תזכיר לי שוב, מי אתה..?"
מעטים האנשים ששואלים את עצמם- את אותה השאלה- מי אנחנו?
מי אני?
כל אחד ששואל את עצמו את זה עונה בפשטות:
שמי- הדר.
גיל: 12.5
וכו'..
אבל זאת לא המטרה שלי. זה הרבה יותר מסובך מזה, ועכשיו באמת, אפילו לא להתבדח ולהגיד ש:"אני יפה מהממת שכולם אוהבים.." כי אני יודעת שזה לא נכון. אני לא יפה, לא מהממת, ואני לא בטוחה מי באמת סובל אותי בעולם הזה.
אני פעם חשבתי על זה- ו.. אם הייתי מישהו אחר- הייתי חברה של עצמי?
פעם, כשהייתי ילדה קטנה, כשעוד היה לי ביטחון עצמי והייתי חמודה אז אמרתי כן, והיום- אני מסתכלת על עצמי במראה, חושבת על האופי שלי- ופשוט.. נגעלת! בחיים שלי לא האמנתי שיכול להיות בנאדם כל- כך מעצבן, קרציה, בכיין, סתום, מפגר, דביל, ועוד ועוד ועוד..
הרבה יותר קשה לי למצוא יתרונות שלי, אם יש, לעומת החסרונות שיש בשפע.
כולם אומרים ככה ובסוף מוצאים משניהם, אני ניסיתי- מצאתי 3 יתרונות בדיוק ו-10 חסרונות- יכולתי להמשיך.
אני מנסה להשתנות ולא מצליחה. זאת אני. פעם חשבתי שאם מישהו יגיד לי לנסות להשתנות אני אגיד לו- "זאת אני וככה תקבל אותי, או שלא תקבל אותי!"
 אבל אז אני חשבתי על זה, אני לא מסוגלת להגיד דבר כזה, במיוחד לעצמי, כי אני רוצה להשתנות בעצמי- אז איך אני אגיד לא למישהו כשאני בעצמי רוצה לעשות את זה?
אני בטוחה שאם יום אחד- חס וחלילה- יקרה לי משהו, לא נראה לי שלמישהו באמת יהיה אכפת.
בימי שישי בערב אני לא יוצאת מהבית כי אין לי עם מי, ו.. אני בטוחה שאף פעם לא הייתי באמת חסרה למישהו.
 אני מנוצלת. עכשיו הבנתי את זה. בחיים שלי לא חשבתי על האפשרות הזאת.
ואולי אף פעם לא הבנתי, שמי שאני באמת זו לא האחת שמשתקפת כלפי חוץ, מי שמבפנים לא יוצא החוצה, קשה לשנות את התדמית שבניתי לי, קשה להתעלם מהכל כלא היה, אבל אני אנסה עד כמה שאוכל- להיות האני הפנימי שלי.
מקווה שאולי עזרתי לכם להבין אותי, או להבין יותר את עצמכם- את החיים.

שנים אני במאבק למצוא את האני שבי, ו-אין כזה!!!

אז, אני בורחת לעולמות נסתרים ולדברים שלא יכולים לקרות בחיים.

אולי עוד בהמשך..