עינייך- בעיניי רוחי
חוזות חלום של בוקר, עצומות.
עצומה גם
התרגשות לבי
יוצא אל הנמשים שלך
ללטף.
את מתוקה כל כך
בעיקר כשאת מתגלגלת מהמיטה בקפיצה (אפילו בבוקר!)
וגם כשאת צוחקת.
(אני פוחדת כל כך לגרום לך לבכות, שבא לי לברוח רחוק ממך ולדאוג שתשכחי מהר לפני שיהיה לך כבר אכפת.)
לטאה ירוקה ועצלנית מחליפה ליידי צבעים בהתאם לקצב של המוסיקה.
משהו בזנב שלה,
אולי הכתם הצהוב הזה שפשוט נשאר שם,
ואולי הפס הקטן בצד שדומה לצלקת,
רומז לי ממש חזק שאין תירוצים.
כאן, או לא כאן.
הקול שלה לא מבין למה אני דוחפת חזק את המלים החוצה,
והאצבעות שלי משחררות את הנמלים הקטנות שמדגדגות את המקלדת.
אולי, רק אולי
יש דרך שלא ניסיתי.
ואני אנשק את האבנים שלה לאט והשמש תנשק ללטאה את האף והנמלים ינשקו כל מילה שאכתוב והגשם יכבה את כל הגפרורים שאצית ויהיה ללטאה ולי מדגדג בכל הלשון הארוכה שלנו.