מלים קטנות בקול מתוק ומחוספס, לילות אפורים בהירים ושמיכה כבדה חמה.
האור כבה, ועם הטעם החריף של המנטה האוכל מתרחק אל מחוץ למחשבות.
והן מתמלאות לאיטן בפרצופים מחייכים, נושכים, וצמרמורת מתפשטת בבהונות ובקצות האצבעות.
הירח כבר הולך לאיבוד.
הציפורים מצייצות והפלאפון רוטט והמלים רוגשות והבטן גועשת והלב רוטט.
החיוך לא מעז למתוח את השפתיים.
בעיניים עצומות כבר אי אפשר לראות שום דבר, מלבד חלום על מחר אסור שלא יבוא,
לא,
והכל מתפזר ומטּשטש והגוף נרטב וכואב
במקומות הכי נקיים, הכי כמהים.
גוף מחבק גוף
השמיכה והידיים
מלטפות
השיער והנפש
פזורים.
***
ציפורים של בוקר
חלומות של לילה
דממה של סוד
עיניים של פנטזיה
מלים של שיר
***
אם,
ואם,
ואם,
אז ממש...
***
כמו ילדה
אני נכנעת מהר מידיי
מול מי שמחייך אליי
נשבית בקסמיו
והולכת לישון.
***
רציתי לכתוב יותר, אבל
אין ממש על מה.
נ.ב.
את חלום נעים.