***
"תרשמי על מה שעושה לך הכי טוב בקשר שלנו
ועל מה שעושה לך הכי טוב שאני עושה."
את עוצרת וצוחקת.
"תכתבי על דברים שהכי נוח לך לעשות כשאת איתי,
או כשאת לא איתי, אבל שלא אכפת לך שאני אדע,
"ועל דברים שאסור לעשות כשאת איתי
-סתם!"
***
בסוף הצלחת לשלוף כמה שאלות מהראש שלך הסקרן:
"תרשמי על מה שעושה לך הכי טוב בקשר שלנו," חייכת, וגם אני.
דווקא את השאלה הזאת? דווקא על זה אני אכתוב?
זה לא שאני לא יודעת את התשובה, אני פשוט לא יודעת איך... אפשר...
לתאר אותך, את מי שאת,
להעביר אותך לכתב?
***
אני הכי אוהבת להסתכל עלייך.
סתם ככה, לצפות בדברים שאת עושה.
איך את מתאפרת, מבשלת, ישנה...
איך את עושה דברים פשוטים בחן שכזה...
והמבט שלי מכושף ומוצף וזה מביך אותך
את מסתירה חצי פנים או
מסיטה מבט,
ובדיוק לפני שהרגע נאבד
אני תופסת אותך מחייכת.
***
אפילו לקרוא ספר או
לנגן,
לא ממלאים אותי בהרגשה כזאת
שלמה כזאת
שיש לי ממך.
אם אני אצטרך אי פעם להסביר
מה המשמעות של נוח
אני בטח אחייך ואסמיק,
ואומר:
לעמוד לידה,
להחזיק בידה,
ולחשוב הכי חזק
אותי.
(ולא, לא אכפת לי להגיד
כמה אני יפה לידך
וכמה אני חכמה לידך
וכמה אני חזקה לידך
זה רק קמצוץ
מהקסמים שאת עושה.)
***
בבלוג זה
בכל הבלוגים
