Acting Me

גימורים של מלים ששכבו להן סמוכות "בתהליכים"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=241871&blogcode=11690536

בגוונים של לבן ושחור
מכחול תשוקה מצייר
אותנו טורפות חלומות
ושפתיים לחות
ואחת את השניה.

ולהבת הנר לוהטת
והמכחול, הוא מצייר אותך
שועטת, גוהרת מעליי
עגולה ומקומרת
לבנה כמו ירח.

להבת הנר נשרפת
והחורף, הוא קר באצבעות
ובמסגרת העכורה של הציור.
בשחור לבן המכחול יוצר
אותנו רותחות
מבפנים החוצה

דווקא לא הסכמת להוריד את המכנסיים. האדמה הלחה הלחיצה אותך, וגם האופנוע שהקיף אותנו מרחוק מבלי לדעת. השמש התחבאה לנו מאחורי רוח קרה והמלים התחבאו מאחורי השפתיים שרק נישקו ונישקו זיכרון שישאר מאחור. החורים שלך בג'ינס, הריח של השיער שלך, כמה שאת קטנה... יכולתי להחזיק אותך בין הידיים שלי שעות, אם רק היית נותנת לי. המקום היה כל כך רומנטי... האווירה הורתה לנו להתחבק קרוב והרוח משכה את השפתיים שלך אל הצוואר שלי ללטף. אז נכון שהקפה היה רעיון גרוע, אבל הכוסות הריקות שמרו על משקפי השמש שהנחנו בצד בזמן שנגעתי בך מבפנים, ואת היית כל כך מרוקנת, שאפילו עכשיו אני מטילה ספק אם את זוכרת משהו ממה שהיה ובא לי לשכוח הכל בעצמי.

השמות, הזכרונות, התמונות, הסיפורים

כל אלה גלים

עליהם שטה ספינת ישראל

ובראש התורן - דגלה.

(נכתב לפני שנה,

כשעוד לא הייתי חיילת בעצמי.)

גם שם, אפילו שם, במיוחד שם,

מצאנו זמן כולנו להגיח ולצוץ מבין הכיתות, החדרים, החמ"לים,

כולנו לבושים חגיגי, מדוגמים עד הכפתור האחרון,

דוחקים את הלו"ז טיפה הצידה, בשביל עניין חשוב לא פחות-

לזכור.

הלילה שחור

השקט צורם

הקור צורח

את שמותיכם, יקירינו. אהובינו.

כשהצפירה צרמה כולנו עמדנו דום לזכריכם, ואהבנו.

ואוהבים. ומעריכים.