איך אושר זה דבר שביר.

יכול להתנפץ כל רגע בקלות. אתה חושב כמוני? לא, כי פשוט אתמול מישהי סיפרה לי שהיא הייתה אמורה להתחתן עם מישהו אבל הוא עשה תאונת דרכים ומת לה מול העיניים, ואני חשבתי- כמה זה מוזר שלכל אדם, אבל לכל אדם, יש איזה מטען כבד שהוא מסתובב איתו, ואיך זה שלכולם יש, אבל עדיין יש כאלה נורמלים וכאלה שזה דפק להם את השכל, ובכלל, למה אנחנו כלכך אוהבים לשמור את המטען שלנו בבטן? מהמשטרה הבנתי שמטען חייבים לפוצץ וכמה שיותר מהר, לפני שזה יפגע באנשים אחרים. המטען שלי פוגע בך? אמנם חלקתי אותו איתך אבל הוא יישאר שלי לנצח, הוא חלק ממני. לפעמים זה גורם לי להתפוצץ, אבל אף אחד לא מבין למה. ולא, גם אתה לא מבין. מה אתה חושב? שאם אתה יודע אז אתה מסוגל גם להבין? ממ? אתה טועה, יקירי. יש הבדל גדול בין לדעת ולהבין, ואתה אהובי צריך להגיד תודה שאתה לא מסוגל להבין. אז כן החיים לא חייכו אליי וסיפקו לי המון סיבות לבכות בגללן, אבל עכשיו כשאני סופסוף "מתוגמלת" מלמעלה וזכיתי באהבה ובאושר ממך אני לא מסוגלת להעריך את זה מספיק כי אני כל הזמן עסוקה בלפחד שיום אחד תלך, הטראומה הזו תהיה איתי לנצח והספק הזה ילווה אותי תמיד, גם כשאצעד אליך בשמלה לבנה וגם כשתישבע לי שתהיה איתי לנצח, אבל מה זה נצח, בכלל? כלכך הרבה אנשים הבטיחו לי שיהיו איתי לנצח והיום הם לא יזהו את הפנים שלי ברחוב. וזה בדיוק העניין, שלכל אחד יש הגדרות אחרות למונחים אחרים, כמו למשל שאני חשבתי שאם פתאום תמות לי מול העיניים בתאונת דרכים אני ישר מתאבדת, אבל האישה הזו אמרה שהיא מצאה בעל טוב שאוהב אותה אפילו שאחרי שהקודם מת היא השמינה ונהרסו לה החיים, אבל אני אישית לא הייתי מסתפקת באף אהבה של אף אחד אחר, והייתי נתקעת באהבה שלי אליך לנצח, אבל מה זה נצח? נצח בשבילי זה עד שאני מתה, נצח בשבילה היה עד שהוא מת. ומי יותר חכמה, בעצם?