הבלוג של bla

אני מצטערת, על כל האנשים שאני פוגעת בהם.

אני שונאת לפגוע. זה עושה לי רע.

ואני שונאת את הרצון הזה שלי לתשומת לב.

את הצורך הזה בהעלאת האגו.

ואת הפגיעה באגו, אם פתאום לא מתעניינים בי.

זה ממש נורא. זאת קנאה, ואני שונאת לקנא.

זה לא עושה לי טוב.

תחושות כאלה בקצות האצבעות,

שמדגדגות ומרגיזות.

למה נולדתי כל כך רגישה.

למה דברים שלא קורים לי משפיעים עליי כל כך.

אין לי מה לעשות נגד זה, כלום לא עוזר.

זה מעין רגש משתק.

משתק כל יכולת לעשות משהו אחר.

ואז מגיע גל כזה של כאב.

ואני לא יכולה להפסיק מלחשוב על כמה שזה מזעזע, להישרף בחיים.

והדיכאון שלשבת פה מול האינטרנט והחדשות. 

והדיכאון שלשבת פה ולרחם על עצמי. 

אבל לעשות כל דבר אחר. מה כבר יש לעשות?