הצבה המסוממת =]

אויש אוח אני כבר לא מבינה באמת שאני כבר לא יכולה יותר.

אני משתגעת.

אני רוצה ואז לא רוצה.

אוחח אני אל יודעת מה רוצים ממני ובטח שאני לא יודעת

מה אני רוצה מעצמי!!!.

  זה מה שאני מרגישה.

מבחוץ מוקפת באנשים,

מחייכת שולחת מבטים.

אבל אם תסתכלו טוב טוב,

בתוך המבט, תראו אותו.

כבוי.

המבט הוא ריק, ריק מתוכן.

אני אולי ניראת מלאת חיים,

אבל מבפנים..

הכל כבר רקוב,הרוס,מהסירחון,מהצביעות.

אבל עכשיו.

אפילו הרקיבות כבר נעלמה

נשאר רק דבר אחד.

ריקנות

אשר עוטפת אותי את כולי,

כבר אי אפשר לצאת ממנה, ואי אפשר לעצור אותה.

ישנה רק דרך אחת, לשקוע בה עוד ועוד.........