יש מקום אחד,שקוראים לו חובזה, לא רחוק מת"א. אמרו לי שהאנשים לובשים שחור שם בחובזה ותמיד תמיד מאושרים.

"אני  לא  מאמין בכל הקישקושים האלה", אמר החבר הכי טוב שלי, ובעצם רצה להגיד שהוא לא מאמין שיש אנשים מאושרים.

הרבה אנשים לא מאמינים.אז עליתי על האוטובוס שנוסע לחובזה, ובכל הדרך שמעתי ב"ווקמן" שלי שירי מלחמה.

האנשים בחובזה לא מתאים במלחמות אף פעם. אנשים בחובזה לא הולכים לצבא. ירדתי מהאוטובוס בכיכר המרכזית. האנשים של חובזה קיבלו אותי יפה מאוד.מקוב היה לי קל מאוד להבחין שהם באמת מאושרים. הם רוקדים הרבה בחובזה, וקוראים ספרים עבים, ואני רקדתי לידם שם בחובזה, וגם קראתי ספרים עבים. ואני לבשתי את בגדיהם שם בחובזה וישנתי במיטות שלהם.  ואני אכלתי את מאכליהם שם בחובזה, ונישקתי את התינוקות שלהם, על הפה.

אבל אושר זה לא דבר מדבק.

-

את הקטע הזהכתבתי ממש מזמן,זה כבר לא כזה רלוונטי..

אני זוכרת שפעם,תמיד כשהייתי רואה אותך,לגמרי במקרה ובלי שום הודעה מוקדמת היית הופך אותי בין רגע לאדם הכי  מאושר שיש

לא הפסקתי לחייך,

לא הפסקתי לצחוק,

אבל אז כשהיית הולך כי "אני לא פה להרבה זמן" או ש"באת בדיוק כשאני הולך" אז האושר המטורף הזה היה נעלם או לגמרי,או הופך לסתם אושר רגיל ופשוט שהיה עובר ושב גם בלעדיך.

אבל עכשיו זה כבר לא ככה,עזוב את זה שאנחנו לא מתראים,אז כשאנחנו כבר כן, זה לא אותו דבר אין את אותה שמחה אין סופית בעלת החיוך שלי שתמיד הביא את החיוך שלך או את החיבוק הגדול שהיית נותן לי ברגע שנפגשנו או סתם הישיבה הזאת לידך כשהיית שואל אותי "מה שלומך הגר?" וגם אם לפני כמה דקות היה לא משהו,אז עכשיו? זה מצויין.

תמיד הצחיק אותי כמה שאהבת אותי מחייכת ועכשיו אני יושבת לידך וכלום, חיוך מידי פעם אבל זה סתם חיוך,כזה שאני יכולה לזרוק לכל אחד נחמד או על כל בדיחה מוצלחת.

אולי זה בגלל שהזמנים השתנו,אולי זה בגלל שכל אחד מאיתנו השתנה, אולי זה בכלל כי המקום ההוא הלך.

אבל  זה לא אומר שאני מתגעגעת. לא אליך,לא לזמן ובטח שלא למקום.

למה החיים מחולקים לכ"כ הרבה תקופות? ולמה הטובות שבהם עברו מזמן והשאירו זיכרון כה קטן ורגעי.

אני כ"כ לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך לפעמים.

וזהו עוד זמן קצר אני כבר לא שייכת לפה,שייכת,אבל לא במלוא מובן המילה. לא הרבה יזכרו לא הרבה יתגעגעו,אבל אלו שכן,לי זה מספיק.

כי גם אני לא מבטיחה הבטחות מיותרות,משפט חכם אומר שהדרך הטובה ביותר לקיים הבטחה היא פשוט לא להבטיח אותה,וכך בדיוק אני עושה.

זה בא בצעדי ענק,ולעיתים אני אפילו מהססת מעט,אך לא אתחרט.

"את הכי אבודה כשאת יודעת מה את רוצה גם אני כזה

גם אני הלכתי למדבר,

להרוג את השטן

וחזרנו חברים

let love in"

זו לא באמת פרידה,זו רק עזיבה למען...

חיפוש האושר ,שגם זו לא באמת הסיבה.

והנה מקשר בשניה לתחילתו של הפוסט. 

3 התמונות צולמו בחו"ל,מי שנוגע בהן מת.

-

הנפש שוב רוצה להתעורר

זה אני הגיבור שתמיד מחכה לתשובות

גיבורים של תשובות מן הסתם לא באים לחפש אהבות

לדייק זה חשוב לפעמים של נראה לי אויב

כמה אפשר לדייק בלומר אני אוהב.