לאחר הצקות חוזרות ונשנות מצד קרובי משפחתי הרוסים, החלטתי אולי בכל זאת להתחיל לחפש משהו ללמוד אחרי הצבא. הגעתי למסקנה מרחיקת לכת, ללכת ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים מהסיבה הפשוטה שהיא נמצאת ב... ירושלים. כתושבת המרכז, תמיד נהנתי לבוא לירושלים בעיקר בזכות האווירה המדהימה ששוררת שם, והאנשים שלא רואים בשום מקום אחר. נהגתי להסתובב ברחובות העיר (העתיקה) ולחפש אנשים מעניינים שיהוו מקור לצילומים מעניינים ולעיתים אפילו הצלחתי!

לכן, גמלה בליבי ההחלטה ללמוד דווקא שם כדי לחיות ולחוות את החוויה הירושלמית האולטימטיבית.

כעת, נותר לי רק לבחור מקצוע.

אני יודעת שזו החלטה לא קלה למרבית האנשים, אבל זו החלטה קשה במיוחד דווקא בשבילי מהעובדה הפשוטה שחוץ מהיותי בת מזל תאומים, אני אדם מאוד לא החלטי (בלשון המעטה).

ככל שגדלות מספר האפשרויות כך קטנה האפשרות שאני אגיע להחלטה כלשהי מי מהן טובה יותר וכאשר זה נוגע למקצוע לחיים הרי שמספר האפשרויות הוא בלתי מוגבל.

לפיכך, על מנת להקל עליי את ההחלטה התחלתי למנות את המקצועות שבהם אני לא אעסוק, ולקוות שזה יקל עליי לבצע את המשימה.

המקצוע הראשון שקפץ לראשי היה המקצוע השנוא על מילארדיי תלמידים ברחבי העולם- מי אם לא המתמטיקה.

למרות שהשלמתי 5 יחידות בבגרות זו,(מה שמזכיר לי יש לי עוד מועד ב' לעבור) אני בטוחה שהאנשים נטולי שמחת החיים שהמציאו את החוקים האלה והאיש שדואג שלא ישכחו אותם (בני גורן) זממו יחדיו לאמלל את חיי בתיכון ולגזול לי יממת חיים על כל שעה של מתמטיקה בכיתה ועוד שנה על כל מבחן שאילצו אותי לעבור. (ואת החשבון הכולל שהם יעשו!)

מכאן ניתן להסיק, ילדים יקרים שאנוכי לא מתכוונת ללמוד שום דבר המערב בתוכו מספרים וזה כולל גם מחשבים!

יפה, עכשיו כשהצלחנו לשלול מקצוע אחד נעבור למקצוע שני אהוב- הביוטכנולוגיה וכל נגזרותיה. (כימיה, בויכימיה,ננוביוטכנולוגיה וכל חרא אחר שנגמר ב-מיה)

בשלהי כיתה ט' כשנתבקשנו לבחור מגמה לתיכון אני כחננית רוסייה וצייתנית עשיתי את אחת הטעויות הגדולות בחיי-בחרתי בביוטכנולוגיה. במקום להישאר בכיתת הספורט ולבלות את ימיי בתיכון בזריקת כסאות על מורות, בחרתי בכיתה שבה החרשנות היא מנטרה. המורות היו שונאות להיכנס לכיתה שלנו, מתחננות לקצת שנינות ואנחנו שתקנו ובהינו בהן בעיניים פעורות תוהים למה הן מצפות מאיתנו ולמה לעזאזל הן הפסיקו להכתיב.

אני מגזימה כמובן, אבל כן, הייתי מעדיפה לזרוק כסאות על מורות.

בכל אופן מטרת הפוסט הייתה(ואני אחסוך מכם את שאר התיאורים המפרכים) להגיע לתובנה ששקלתי לנסות לימודי תקשורת ועיתונאות ואז נזכרתי שהפעם האחרונה שכתבתי משהו רציני היה שיר על כיסאות במחברת השירים של כיתה ד'.

אז לסיכום, אני אשתדל להעלות מדיי פעם את הגיגיי (כי איפה עוד אני אקבל תגובות של בנות בנות 13 ששאיפתן העיקרית היא לחתוך ורידים בצורת לב?!) ואתרגל את כישוריי הכתיבה (המדהימים!) שלי עד שאני אמצא משהו אחר שיעניין אותי.

שלכם, mau.