כמו שהבטחתי-הפוסט מתקופת הפרטי.

מורשים יקרים-כנראה שבימים הקרובים, אולי כבר מחר, אני סוגרת שוב את הדלת.

מקווה שאתם זוכרים את שמות המשתמש והסיסמאות. אם לא-תשלחו לי מייל. אוהבת אתכם, סבינה.

(פוסט אחר. רעיון שמצאתי בלאישה, תוך כדי הליכה על ההליכון בחדר כושר. אהבתי. אימצתי. והנה, התוצאה לפניכם... ראו הוזהרתם: א-ר-ו-ך!!!)

אני כותבת לך, סבינה בת ה- 12, ממרומי 30.9 שנותי, יושבת לי בחדר שהיה אז שלך ושל אחותך (היום שולט בו הסגול ולא האדום של אז). בסלון יושבים אבא ואמא עם חברה ואחיך הקטן נכנס עכשיו לאכול. אני  יושבת עכשיו-מנותקת מכל זה-וחושבת עליך (ובעצם על עצמי).

את עדיין בתחילת דרכך. כיתה ו'. מוקפת חברים. תלמידה מצטיינת. כבר קצת עצובה מבפנים. משוחררת מכל תכניות לעתיד. ואני, ממרחק של זמן, כותבת לך כדי לספר לך מה מחכה לך. ו-סוג של להתנצל בפנייך על שאכזבתי אותך. אין לי ספק שלא ככה את מדמיינת את העתיד שבו אני נמצאת-רווקה בלי קשר עם עתיד רחוק. בלי ילדים. שבעת תלאות ופשרות. מצטערת, ילדונת, תאמיני לי שגם אני, בדמיונותי הפרועים ביותר, לא חשבתי ולו לרגע שזה יהיה מצבי/מצבך אחרי גיל 30 - תואר ראשון, עבודה שאני אוהבת, אבל די בודדה, תועה, אבודה, נאבקת.

רוצה לספר לך, מתוקה, ש...

* היום, בגילי, אני חושבת שאת, בגילך, היית ילדה כל כך יפה. קצת עצובה מדי. שקטה. אבל יפה. סוג של נסיכית. עדינה. רגישה. אני יודעת שאת לא מרגישה ככה. אני לא יכולה לעודד אותך בעניין הזה. זה לא ישתנה. את אף פעם לא תחשבי על עצמך דברים טובים בהווה שתהיי בו. גם אני. לא מצליחה לראות את היופי שלך בי היום.

* עכשיו את סוג של מקובלת ויש לך הרבה חברים. זה ישתנה עוד מעט לכמה שנים. בתיכון תתכנסי בעצמך. הבישנות תתגבר. תרגישי מאוד לבד. זה יעבור קצת בתקופת הצבא. ואחר כך. אף פעם לא תהיי חלק מחבורות גדולות של אנשים, אבל בכל תקופה בחיים שלך תמצאי את האנשים שתתחברי אליהם. אנשים שיהיו מאוד יקרים לך. רובם יהיו שם רק לתקופה מסויימת. מעט ימשיכו איתך הלאה. יכולה להבטיח לך שבתקופה הלא פשוטה בתיכון יקרה לך הדבר הכי חשוב בחיים-תכירי שם את מירב. החברה הכי טובה שתהיה שם תמיד בשבילך. רק בשביל זה הכל היה שווה (-:

* חרדת הנטישה שלך-לא תעזוב אותך. לנצח השניות של פרידה מאבא ואמא ידקרו אותך בפנים. כשאנשים יעזבו אותך זה יראה לך בלתי ניתן להתמודדות. כשגברים ילכו ממך זה יראה לך כמו סוף העולם. אבל, מתוקה שלי, את תשרדי. יש בך הרבה יותר כוח ממה שאת חושבת.

* הבלגאן עם האוכל-יתחיל עוד מעט. בקיץ שיגיע. הדיאטה הקיצונית שתעשי בקיץ הזה-כל כך מיותרת. את נראית מצויין. את שוקלת קצת יותר מחברות שלך רק בגלל שאת גבוהה מהן (ד.א. יבוא יום ותאהבי את הגובה הזה. מבטיחה...). הדיאטה הזו היא מלחמה שתשאיר בך לא מעט סימנים. חיצוניים, וגרוע מזה-פנימיים. כנראה שכאן יתחיל מסע ההענשה שלך-מצטערת לספר לך שזה לא יעלם. להיפך. תמשיכי לא לאהוב את עצמך. לאכזב אותך. לפעמים זה ירגיש אפילו כמו שנאה. תענישי את עצמך באוכל. בספורט אובססיבי. בלחשוב על עצמך דברים רעים. בלהתאהב באנשים שתדעי שלא יאהבו אותך.

* את כזו קטנה ואני כל כך מרחמת עליך על מה שתעשי לעצמך. כי אני חושבת שיש בך (לא בי) דברים נפלאים, אבל את אף פעם לא תראי אותם. לפחות אף פעם לא בזמן אמת.

* היום לא אומרים לך דברים טובים עליך. אמא מאמינה שזה לא נכון להחמיא לבן אדם בפנים כדי שלא ישוויץ או משהו. זה ישתנה-מירב תהיה הראשונה, אני חושבת, שתחמיא לך. תפרגן לך. תגיד לך דברים טובים שאת כל כך צריכה לשמוע. דברים שאולי אם היו נאמרים קודם היו מפתחים אצלך איזשהוא בטחון עצמי.

* חיבוקים, שכל כך לא מוכרים לך היום. שאת רואה בבית של חברה שלך ומקנאת-יהיו לך. מילה שלי. הראשונה תהיה מירב ואז עוד אנשים. המשפחה של החבר הראשון. משפחה של מירב. קצת חברים. וגברים. ועוד גברים. תנסי להרוות את הצימאון שלך לחיבוקים ותגלי שתמיד תרצי עוד ועוד...

* את תגדלי הפוך בזמן-עכשיו את מאוד בוגרת, רצינית, שקולה. ילדה טובה שמנסה לעמוד בציפיות של כולם. ככל שתגדלי תתחילי להתנהג כמו ילדה. לפני גיל 30-תנטשי את תדמית הילדה הטובה. תנסי דברים. תשברי גבולות. תעזי. תעשי שטויות. תצחקי יותר. תאהבי את זה.

* העצבות והתחושה הזו שאת מתחילה להרגיש עכשיו-סוג של דיכאון. זה לא יעלם אף פעם. היכולת להרגיש ככה. זה לא שלא יהיו לך רגעים מאושרים, יהיו לך לא מעט, אבל זה תמיד יהיה שם. כמו מפלצת שחורה שמחכה להזדמנות להשתלט עליך. המחשבות הרעות שיתחילו להתגנב ללב שלך בקיץ הקרוב, בעקבות הדיאטה הקיצונית שתעשי, ילוו אותך מאז קדימה. באיזשהוא שלב תתחילי גם לעשות איתן משהו. עם כל שברון לב-תחזרי לשם. תקרבי אותן למציאות. תתעסקי בהן יותר.

* תמשיכי לבכות בקלות. לקחת ללב. הרגישות שקיבלת מסבתא-איתך לעולמים...

* סבא וסבתא, ההורים של אמא, שהיום הם כמו הורים שניים בשבילך-זה לא ימשך לתמיד. אתם תתרחקו. אני יודעת שהיום זה נראה לך בלתי אפשרי, אבל-מצטערת-הבית השני יהפוך למקום זר ומנוכר בשבילך.

* סבא, אבא של אבא, ישאר איתך עד שתהיי בת 28 בערך. תהני מהאיש הנפלא והטוב הזה כמה שתוכלי. תנסי לתקשר איתו למרות קשיי השפה. להכיר אותו כמה שאפשר. הוא לא יזכה למות מות נשיקה. שבץ מוחי שהוא יעבור, יגרום לו לדעוך לאט לאט. אבל בתוך הדעיכה הזו יהיו לכם כמה רגעים מאושרים.

* אבא-היום אתם לא ממש קרובים. את כל הזמן מתעצבנת עליו. אבל את יודעת כמה הוא גאה בך. זה לא ישתנה אף פעם. עם השנים תתקרבו מאוד. תלמדי להעריך אותו. לאהוב אותו. תביני שהוא האיש שהכי אוהב אותך בעולם ואת הכי חשובה לו. האיש היחיד בעולם שבאמת לא יכול בלעדייך.

* מאמא-תתרחקי עם השנים. לא יהיה ביניכן קשר של חברות כמו שאת רואה במקומות אחרים. אני יודעת שהיא תדאג לך ותהיי חשובה לה. לא ממש תרגישי את זה, אבל אני בטוחה שזה יהיה שם.

* לאחותך-תתקרבי. תהפכו להיות חברות. היא תהיה אשת הסוד שלך בבית. תדע עליך כמעט הכל ותשמור קרוב ללב על כל הדברים שתספרי לה. גם הדברים הקשים. זה לא יהיה לה קל, אבל היא אף פעם לא תפר את האמון שאת נותנת בה. היום את מרגישה ומתנהגת כמו האחות הגדולה שלה. באיזשהוא שלב זה יתהפך-היא זו שתתנהג כמו האחות הגדולה שלך-תייעץ לך. תלמד אותך דברים. תדאג לך.

* אחיך-זה יהיה סיפור אהבה. נשמע לך מוזר? עכשיו הוא בן 3 בערך. פער של 9 שנים נראה לך ענק בשביל שתוכלו להיות חברים. הוא גם יגדל להיות טיפוס קצת קשה. מאוד ביישן. סגור. תאונה קשה שהוא יעבור מאוד תקרב ביניכם. את תשבי ליד המיטה שלו כל הזמן. אל תדאגי-הוא יהיה בסדר. הייתי רוצה לחסוך ממך את הפחד וחוסר האונים בשעות שאחרי התאונה, אבל אני מאמינה שהכל ביחד גרם לקירבה ביניכם ושבר חומות שהיו-אז תחווי את הכל, אבל תנסי לזכור בפנים שיהיה בסדר.

* לאבא ואמא כבר לא יהיה הרבה כסף כמו עכשיו. ואת-אף פעם לא תצליחי לחסוך. הקושי שלך להסתדר עם כסף יהיה אחראי להרבה דמעות ותסכול.

* בצבא תחווי את הסקס הראשון. החבר הראשון. ועוד התאהבות לא ממומשת.

* הטעם שלך בגברים ישתנה-לא עוד בנים עם שיער ארוך סטייל צביקה פיק ובוי ג'ורג' כמו היום.

* האהבה הראשונה שלך - נשוי עם ילד. הסקס הראשון - נשוי פלוס ילדה. לחבר הראשון כבר יש שני ילדים. השכנות בגילך התחתנו (שתיים כבר הספיקו להתגרש). אפילו אחותך התחתנה לא מזמן. רק את תתקשי למצוא את החצי השני שלך. אני חושבת שרק החבר שהיה לך בתקופת הצבא אהב אותך. וזהו. מאז לא תשמעי יותר את המשפט "אני אוהב אותך". לפחות עד המקום שבו אני נמצאת. את, לעומת זאת, תתאהבי הרבה פעמים. יותר מדי. אחרי החבר הראשון תגזרי על עצמך 7 שנים של הינזרות, אבל אפשר להגיד שבשנתיים לפני גיל 30 תשלימי את החסר (-:

* תחווי כמה אהבות גדולות. תהיי עם כמה אנשים מיוחדים שיגלו לך עולמות חדשים. אנשים שיעשו אותך הכי מאושרת. והכי עצובה. אבל את תנסי שוב ושוב-טיפוסים דומים. תחשבי שתמצאי אהבה במקומות שיגידו לך בהם כבר בהתחלה שזה לא יקרה. את כבר תהיי גדולה, אבל תמשיכי לחשוב כמו היום: תאמיני ב- happy end ונסיכים ואגדות-

איש אחד יגיד לך שאת דומה לנשים של בוטיצ'לי-אל תעלבי-זו מחמאה גדולה. היום אני יודעת. הוא בכלל יהיה מומחה למחמאות מיוחדות (-:

ילד אחד יהיה כל כך רגיש כלפיך. הוא יתן לך מתנות סמליות שיראו לך כמה הוא תמיד הקשיב לך וידע מה יגע בך.

איש אחר ירגיש לך המון נוח. הוא לא יוכל להיות שלך אף פעם, אבל יהיה איתך תקופה קצרה ומיוחדת. הוא ילמד אותך כמה כיף יכול להיות לראות יחד סרטים בסינמטק. הוא ינטוף סקסיות בעיניך (-:

ויהיה עוד איש שישיר וינגן לך בגיטרה. הוא ילמד אותך שאפשר להיות בקשר רק שניים. ולאהוב את זה...

* תחווי סקס בלי רגש. כמה פעמים. אל תתבאסי מזה. יהיו מקרים שתהני מזה. זה גם יגרום לך להעריך המון סקס שבא עם רגש. אני כבר לא זוכרת איך זה, אבל מקווה שעוד נחווה סקס עם איש שיאהב אותנו...

* כמה מילואימניקים בצבא ואיזשהוא איש במומנט-יכתבו לך שירים.

* את לא תהיי ארכיאולוגית. אבל-חלום שכבר התחיל להתעורר בך-יתגשם. לא יודעת לאן תגיעי, אבל כרגע אני יכולה להבטיח לך שתהיה לך תקופה נפלאה שבה תעבדי במקום שיעשה לך טוב. המקום בו אני נמצאת עכשיו. תשמרי עליו חזק, טוב? אל תתני לדברים מבחוץ לאיים על המקום הזה. אני יודעת על מה אני מדברת.

* את תעברי לגור בעיר. נו טוב, גם ככה אף פעם לא התנהגת כמו מושבניקית אמיתית. את הלוא לא מסוגלת ללכת יחפה בחוץ. תתגברי על הפחדים שיש לך מהעיר. אמנם בהתחלה לא תצאי מהדירה כשמחשיך כי עדיין תחשבי שעיר זה מקום שמסתובבים בו אנסים ורוצחים ברגע שנהיה חושך, אבל זה יעבור לך. את תגורי בעיר שאת כבר אוהבת-ירושלים.

* תגדלי חתולה בבית כמה חודשים. היית מאמינה?

* תדליקי נרות ביום שישי ובחגים.

* תעשי כמה גוונים בשיער. דבש וכאלה. לא משהו נועז מדי.

* יהיו לך משקפיים.

* תעזי ללכת עם בקיני. בגיל 30. נשבעת לך. זה לא אומר שתאהבי את הגוף שלך, אבל זה אומר שאת אולי מתחילה לקבל אותו.

* אבא לא ישאר חקלאי. הרפת תעלם. והקלמנטינות.

* תהיי צמחונית. זה בטח לא מפתיע אותך. כבר עכשיו מרגיש לך לא ממש נוח לאכול דברים שהיו חיים פעם.

* עדי רוזן, אחת החברות הכי טובות שלך היום, תהרג בפיגוע. גם שותפה שתגורי איתה יותר משנה תהרג לך פתאום. זה יהיה לך לא קל. אל תשקעי בזה עמוק מדי. קחי איתך את הזכרונות הטובים ותמשיכי הלאה. תעשי מה שתוכלי כדי להכיר אותן לאחרים...

* אני יודעת שרוב הדברים שכתבתי לך כאן די מדכאים. בגלל זה אני די שמחה שאת לא באמת יכולה לקרוא את המכתב הזה. אבל - אל תדאגי -תהני מהדברים שכן השגת-מהמשפחה המצויינת שלך. דעי להנות מהחברים שאספת משך השנים. מהחוויות הנעימות שעוד נכונו לך.

כולי תקווה שלא תכעסי עלי בבוא הזמן, על כל הפרידות ומערכות היחסים שלא הצלחתי להחזיק לאורך זמן, על הכניסה למקומות שידעתי שנצא מהם חבולות וכואבות. על אף שאני מצרה על מצבנו היום לפעמים, אני שלמה עם עצמי, וכשאני מביטה לאחור, נראה לי שהייתי עושה כמעט הכל שוב וכמעט באותו אופן. מתברר שהאיש המתאים לשתינו, עדיין לא נתקל בנו ולא ראה אותנו באופן לו אנו ראויות.

השתדלתי לא להתפשר, לא בעבורך ולא בעבורי. כאשר תצעדי בדרך שסללתי בשבילך, הסתכלי קדימה ותדעי תמיד-אני מאמינה בך ומקווה בכל ליבי שלאדם כמוך מצפה אהבה ומשפחה בסוף כל המסע הזה.

אל תשכחי תמיד לחייך, ואל תשתני.

אני, כמעט בת 31.