יודעת שזה לא פופולרי,

ובטח יוריד לי נקודות אצל מי מכם,

ובכל זאת - איפה אם לא כאן המקום להגיד -

שעצוב לי שדודו טופז מת.

ואני לא מנסה להצדיק את המעשים שלו בחודשים האחרונים,

וחושבת שהם היו חמורים,

ועדיין - יש בי פינה חמה לאיש הזה.

זה התחיל אי שם כשהייתי בת 16.

נסעתי לפרימיירה של המחזמר "קזבלן"

בקהל היו הרבה מאוד סלברטיז, וילדת הכפר שהייתי כל כך התלהבה.

הוא ישב שתי שורות לפנינו.

בהפסקה שכנה שלי הסתובבה איתי בחוץ ועזרה לי לאסוף חתימות.

גם ממנו.

אחרי כמה ימים כתבתי לו מכתב.

אני לא ממש זוכרת מה היה שם, אבל בטח זה היה סוג של מכתב מתלהב של ילדה בת 16 (באותם ימים, במושב, בת 16 היתה עדיין ילדה)

להפתעתי הרבה הוא החזיר לי תשובה.

עמוד בכתב יד שלו.

לא מסוג המכתבים המודפסים, בנוסח סטנדרטי, ששולחים למעריצים,

אלא מכתב אישי שמודה על המחמאות, מספר איפה אפשר יהיה לראות אותו בינתיים על המסך, ומזמין להגיע אליו מאחורי הקלעים בהופעה.

המכתב הזה נתן לו הרבה נקודות אצלי ומאז היתה לו פינה חמה בי.

עקבתי אחרי הקריירה שלו. והחיים האישיים.

גם לי היתה ביקורת על ההתנהלות שלו, אבל גם ידעתי להעריך את הטוב שבו.

את העובדה שהוא מנצל את הכח הטלוויזיוני שלו בשביל מעשים טובים, גם אם מישהו איפושהוא, כולל הוא, תרגם אותם לרייטינג.

ותמיד חשבתי שהוא נראה מצוין. בגילו. לגילו.

השמועות על המעורבות שלו בתקיפות של אנשי התקשורת, שהפכו למציאות, הפתיעו אותי.

אחר כך אכזבו. ובהמשך הפכו לסוג של רחמים על המקום שהאיש הזה הגיע אליו.

זו היתה מעידה שאי אפשר היה לסלוח עליה, כמו על הקודמות שלו.

הידיעה על ההתאבדות שלו ביום חמישי בבוקר תפסה אותי בבטן.

הכתבות היום בבוקר, והבעת הפנים שלו מהדיונים בבית המשפט בכל העיתונים, הבעה שיש בה כאב, חוסר אונים, ייאוש, בדידות, חנקו לי את הגרון והזילו דמעות.

כואב לי על הילדים שלו, כי למרות שעם האמהות שלהם לא ממש הלך לו -נראה שכאבא הוא היה מצוין.

כואב לי עליו. על התחושות שהביאו אותו לוותר על התקווה, על העתיד עם הילדים שלו.

היום בערב עליתי לארון בבית של אבא ואמא.

זה שכבר מעל 10 שנים לא הסתכלתי בדברים שבו.

הארון שבו יש מזכרות מכל מיני תקופות בחיים שלי.

בקופסה האחרונה שפתחתי (כי ככה זה כשמחפשים משהו) מצאתי את המכתב שלו מאז...

מניחה שהפוסט הזה לא יזכה לתגובות חיוביות יותר מדי, אבל הייתי חייבת להוציא את זה איפושהוא.

אלו דברים שאין מצב שאני אדבר עליהם עם אנשים מסביב.

אז מי שיש לו בעיה עם זה - חבל.

יהי זכרו ברוך.

(דוגמא להבעת הפנים הנ"ל...)