עבר שבוע מאז הפגישה הקודמת שלנו.

שבוע שהיה עמוס בשבילי-עניין המחשב (איתי מיום חמישי בלילה*. יפיוף עולמי), עבודה, מפגש עם אנשים מהעבודה באחד הערבים, חזרת המחלה** ביום שישי בבוקר (אוף איתה. בגללה לא נפגשנו בשישי בערב), מחשבות.. גם לך היה שבוע לא קל.

נתקלת במצבי רוח אפרורים שלי ועשית הכל כדי שאני אחייך, למרות שבתקופה הזו זה אמור להיות להיפך.

דיברנו כל יום.

אמרת דברים מקסימים.

יודעת שהייתי קצת מכונסת בעצמי.

כל מיני פחדים ומחשבות הציפו אותי מדי פעם.

אתמול דיברנו מוקדם, כי יצאת בערב. אני סיימתי לסדר את החדר. התקלחתי. ונכנסתי מוקדם למיטה.

פעמיים, לפני שנרדמתי, הושטתי יד לנייד, כדי לשלוח לך הודעה-וויתרתי.

רציתי לכתוב לך שאני כל כך מתגעגעת.

שאני כל כך רוצה אותך לידי.

עוד כמה שעות אני אראה אותך.

סופרת אותן לאחור.

מחכה לחיבוק שלך.

לשמוע אותך מקרוב.

למבט.

למגע.

להיות איתך...

מחכה לך.

* האיש של המחשב הגיע ביום חמישי בערב. כל החלקים חוברו. היפיוף (דרוש שם) יושב על השולחן שלו. מרגיש לי קצת צפוף בחדר איתו, אבל אני מקווה שאני אתרגל מהר. מקווה שבקרוב מאוד הוא יחובר לאינטרנט.

** האיש של המחשב הביא איתו חוץ מהמחשב גם אוסף חיידקים. הגרון שלו כאב מאוד. אחרי שעתיים של ביחד חלק מהחיידקים באו לבקר אצלי. קמתי עם גרון כואב ביום שישי בבוקר. הכאב ליווה אותי עד הערב. בשבת כבר קמתי בסדר מבחינת הגרון, אבל הצינון שוב כאן. והראש כואב לפעמים. וקררר לי כל כך. ויש לי צמרמורות לא נעימות בגוף. אוווף. חשבתי שאני כבר מחוסנת לחורף הזה.