הרבה אנשים פה כותבים עכשיו סיכומי שנה. ברכות ואיחולים לעצמם ולעולם.

לי יש בקשה אחת מרכזית. בעצם, המרכזית היא להיות מאושרת, אז-בקשה משנית חשובה מאוד ודי קשורה לראשונה: - להפסיק להיות דרמה קווין.

זה מתיש. זה מדכא. זה מייאש. זה פוגע-בעיקר בי, אבל גם בסביבה שלי. באנשים שחשובים לי..

ולמה עכשיו?

כי התכונה הזו שלי הצליחה להרוס לי ולו את הסילבסטר.

הסימנים לסערה שעלולה להגיע התחילו כבר אחרי הצהריים. לא ממש אהבתי איך שהוא התייחס אלי במקום מסוים. בפני אנשים מסוימים. זה עשה לי לא טוב. אבל החלטתי שזה לא יהרוס לנו את הערב. שמקסימום אני אעיר משהו קצת ציני ונעזוב את זה.

חיכיתי לערב הזה. פעם שניה בחיים שלי עם חבר בסילבסטר. פעם קודמת היתה לפני 10 שנים, אז אפילו התרגשתי. שמחתי שזה שוב קורה.. (למרות שהפעם הקודמת לא היתה משהו, אבל זה לא הנושא. ואולי זה קשור. כי גם אז הדרמה קווין פרצה החוצה. אבל לא בא לי להכנס לזה..).

הגעתי. וגיליתי שהוא הכין לי משהו לאכול. מאמי.. לקחנו את האוכל לחדר. דיברנו. צחקנו.. ואז העלתי את הנושא של היחס שלו בסיטואציה ההיא. והוא אמר לי את כל הדברים האחרים והחשובים שהוא חושב עלי ועלינו, שאותם הוא לא אמר שם. בפני האנשים האחרים. ואלו היו דברים מקסימים, אבל הציק לי ששם האמירה שלו היתה כל כך סתמית וריקה בשבילי.. ואז גיליתי שהוא עשה משהו. וזה מאוד פגע בי. כשחושבים על זה, זה דבר די שולי. פוגע, אבל לא כזה ששווה להתחיל בגללו מלחמת עולם. ככה יגיד כל בן אדם נורמלי. אבל לא דרמה קווין. בשבילה זה הרגיש כמו שמרגישה בגידה או הריגה מכוונת של חתלתול קטן. סוג של סוף העולם. העניין עם דרמה קווין, שהיא לא צועקת. היא לא משתוללת וזורקת דברים. היא פשוט גורמת לי להיכנס לתוך בועה של שקט. להתכדרר. לא לדבר. להפנות גב. להתמלא מחשבות רעות שנשארות עמוק בפנים. הוא התנצל. והסביר. והבטיח שזה לא יקרה יותר. אבל-כשדרמה קווין מגיעה, היא לא הולכת כל כך מהר. סבינה שעדיין נמצאת שם עמוק שומעת את הדברים ונמסה. וסולחת. ומבינה. ורוצה רק חיבוק ולשכוח ממה שעשה לה רע, אבל דרמה קווין עקשנית. היא לא מתרצה בקלות. והיא תופסת מבפנים את היד של הסבינה שכל כך רוצה להיות מושטת לחיבוק. סוגרת אותה בחומות של שתיקה..

אחרי שעה אולי, שנראתה כמו נצח ועשתה רע לסבינה ולאיש שאיתה, דרמה קווין החליטה שמספיק לה לבינתיים ונעלמה. הסבינה והאיש שלה נהנו מזמן מאושר של ביחד. שמפניה. תותים. קצפת. שוקולדים. חיבוקים. נשיקות. קיטש מהסוג הנעים.. מסתבר שדרמה קווין לא אהבה את זה. אולי קינאה או משהו. אולי הרגישה שטוב מידי בשביל להישאר בצד. ומצאה פירצה ונכנסה בה פנימה. הוא לא הרגיש בהתחלה. זאת אומרת-הוא היה שם. וידע מה קרה, אבל כנראה חשב שזה לא סוף העולם, כמו שאמור לחשוב בן אדם נורמלי. דרמה קווין חשבה אחרת. היא נכנסה מהפירצה, מביאה איתה בשק את זכרונות הבלגאן מתחילת הערב, ובשקט. כמעט בלי שהוא הרגיש, השתלטה על הסבינה. חנקה אותה בגוש של דמעות שהיא דחפה לה עמוק לגרון. היא שוב השתיקה אותה. הקפיאה את הטמפרטורה שלה. קרעה את גבולות הפרופורציה וגרמה לה להישפך החוצה ולגלוש. בנתה במהירות את חומת השתיקה והמחשבות. בתוך השתיקה סבינה ניסתה להגיד לה שסילבסטר היום. ואין לה כוח אליה. היא באה להיות עם האיש שלה ורוצה להיות מאושרת איתו. אבל את דרמה קווין זה לא עניין. היא חייכה חיוך מרושע והמשיכה לחפור את התעלה בין הסבינה לבין האיש שלה. מרחיקה את הסבינה ממנו. מנסה לשכנע אותה שכל מה שקרה בערב הזה מסביב לרגעים של האושר הוא משהו כמו סוף העולם. היא שאבה את האויר שהיה בחדר עד שהסבינה הרגישה שהיא נחנקת. היא אספה את עצמה והלכה. מסתכלת על האיש שלה ומרגישה כל כך רע עם עצמה. כל כך מאוכזבת ממנה, ומאיך שדרמה קווין משתלטת לה על החיים והורסת אותה. הורסת אותם. פוגעת בהם. כשהיא נכנסה לאוטו הן פרצו ממנה. כנראה שדרמה קווין תקעה סיכה בגוש שבגרון והסבינה בכתה ובכתה כמעט כל הדרך הביתה. דרמה ישבה בכיסא לידה. עם חיוך של סיפוק. הבכי ההיסטרי היה בדיוק הפינלה שלו היא חיכתה. סוף מרשים לחגיגה שלה. לקח לסבינה כמעט שעה להגיע הביתה, במקום 40 דקות. היא חששה לנסוע מהר עם הבלגאן שדרמה קווין עשתה בתוכה. עם המחשבות שעדיין הסתובבו לה בראש. הכבישים היו מלאים. ברמזורים, מתחת למסך הדמעות היא יכלה לראות מדי פעם מבטים מופנים אליה. תוהים למה בחורה כמוה מוצפת דמעות בלילה שכזה שבו כל כך הרבה אנשים מחייכים. הם כנראה לא זיהו את דרמה קווין שישבה בכסא לידה עם השלט שמוריד את הדמעות, והסיכות הדוקרות..

נראה שבמהלך הלילה דרמה קווין הלכה לחפש לה קורבנות אחרים, כי כשקמתי בבוקר יכולתי להרגיש שכל הדברים שכל כך הטרידו אותי בלילה לא היו כאלה נוראים. עדיין הרגשתי קצת פגועה ממה שהוא עשה וקצת מאוכזבת מאיך שהוא התייחס אלי בפני אותם אנשים וממה שקרה יותר מאוחר, אבל לעזאזל - זה כל כך לא היה שווה את הבלגאן של הלילה. הרגשתי רע עם איך שהייתי וחשבתי שאם הוא לא ירצה לדבר איתי אני כל כך אבין..

לא ממש יודעת מה עובר עלי באותם רגעים. למה למרות שאני יודעת שאני מגזימה. שאני חייבת לחזור לפרופורציות, אני נשאבת לתוך מערבולת של רגשות שליליים. לוקחת מהאיש שלי וממני את סבינה שאנחנו אוהבים. כל אחד בדרך שלו. מניחה שיש שם משהו. שיש רגעים שלא צריך הרבה כדי להביא את דרמה קווין. לפעמים אני אפילו יכולה לדעת מראש מתי היא מתקרבת. שומעת את הצעדים שלה.. כאילו חייבת לקלקל כשטוב לי. ואולי זה בגלל שאני פוחדת ממה שקורה עכשיו-טוב לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. רוצה ויודעת שאסור לרצות יותר מדי בקשר הזה, כי הוא לא ממש מבטיח מבחינת העתיד, אז הורסת בכוונה, כדי לא להרגיש טוב מדי עם משהו שלא ישאר שלי לאורך זמן. כאילו מקשה כדי לבחון כמה אני חשובה לו. כמה הוא באמת רוצה אותי. מבחנים מטופשים שמשאירים אחריהם שני אנשים מתוסכלים ופגועים. תמיד אומרת שבפעם הבאה אני אלחם בה. אבהיר לה שהיא לא רצויה בחיים שלי. אעמוד מולה ולא אתן לה להרוס רגעים יפים. ואולי כשכל כך טוב לי אני לא יודעת להתמודד עם זה ומחפשת אותה שתביא איתה משהו מוכר. רע, אבל מוכר... הרבה "לא יודעת" אמרתי גם לו אתמול בתגובה לכל מיני שאלות שהוא שאל אותי. כי אני באמת לפעמים מרגישה שאני לא יודעת כלום.. אחרי שדיברנו בצהריים הבנתי שיש משהו שאני יודעת - יש איש שלא מפחד להתמודד עם סבינה, ועם דרמה קווין ועם כל הבלגאן וסערת הרגשות שבאה בתוך החבילה הזו שנקראת "סבינה" ועושה את זה בצורה מעוררת הערצה. והאיש הזה איתי עכשיו. ו.. אני כל כך אוהבת אותו...

(את התמונה הזו הכנתי אתמול אחרי הצהריים. סוג של סבינה מאוהבת.. חשבתי שאיתה אני אפתח את הפוסט אחרי הסילבסטר שלנו ביחד. הדרמה קווין תפסה את המקום שלה למעלה, אבל אני שמחה שבסופו של דבר-התמונה הזו יכולה לסיים את הפוסט הזה.. כי בשורה התחתונה - אני באמת אוהבת אותו...)

ועוד שלושה דברים שעושים לי טוב בשבוע האחרון:

השיר החדש של גידי גוב.

גן סאקר שמקושט בצבעים של שלכת אווירה של חו"ל.

והצבעונים בחנות פרחים ליד הבית. ביחוד אלה באדום בוהק/בורדו/כתום-בורדו שמוציאים ממני תמיד ובכל מצב חיוך.

אז-שנה אזרחית נהדרת..

מאחלת לי ולכם שנה מאושרת. בלי דמעות. ובלי ביקורים של דרמה קווין לכל אלו שהיא מבקרת אותם לפעמים. שנה של חיוכים..

happy new year

* קימי הזכירה לי - אתמול בסביבות שתים עשרה בלילה קיבלתי הודעות מכמה אנשים - שנה טובה וזה. הן הצליחו לחייך אותי קצת, אבל לא חזרתי אליכם. המון תודה, ומצטערת...

* והפוסט האחרון מהשנה הקודמת-עדיין רלוונטי. אז מי שנמצא ברשימה שלי ועדיין לא הכין תמונה שלו - שיכין.. פליייז...