"האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,

ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם,

ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת,

או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.

או מטר ישיגך בעדת טפותיו הדופקת

על כתפיך, חזך, צוארך, וראשך רענן.

ותלכי בשדה הרטב וירחב בך השקט

כאור בשולי הענן.

ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע,

וראית את השמש בראי השלולית הזה, ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע,

ומותר, ומותר לאהב..." (לאה גולדברג)

עברה שנה. רק שנה? כבר שנה? השנה הכי ארוכה בעולם? איך הזמן רץ כשנהנים?..

הולכת כבר שנה בשדה הגדול של ישרא'. בדרך כלל המקום הזה מלטף. לפעמים קצת דוקר. הרבה נעים. אנשים מיוחדים. לא מעט חברים.. הרבה אהבה. בשנה הזו למדתי שישרא' זה מקום שיש בו טוב. רע. כיף. עצוב. מסובך. צחוקים. בלגאנים. חיוכים. אבל הדבר הכי מיוחד פה. מה ששבה אותי, ואני מניחה שעוד כמה - היא העובדה שישרא', יותר מהכל, היא מקום מחבק...

אז איך מסכמים שנה?

אני אתחיל בתודה ענקית לבחורה המדהימה שהכירה לי את המקום הזה. סיפרה שהיא כותבת כאן. נתנה לי להציץ. קראתי כמה בלוגים ואחרי שבועיים בערך. 3 ימים לפני גיל 30. כתבתי את הפוסט הראשון.

דיפדפתי בבלוג לקראת הכתיבה של הפוסט הזה וגיליתי שעברתי הרבה בשנה הזו -

כמו אחרים פה, גם אני התבלבלתי בהתחלה עם כל המונחים בבלוגספירה - קראתי לכל פוסט - "בלוג". והגבתי במקום הלא נכון. ופרסמתי בטעות את המייל בעבודה. ועד היום אני לפעמים מגיבה במקום הלא נכון. או גוררת כינויים שאני ממציאה, בטעות, ממקום למקום (תודה קימי שעלית עלי אתמול..). עם הזמן המונחים בבלוגספירה הפכו לשפה שלי. מילים כמו: קאונטר. סטטיסטיקות. חלון מסרים. לינקוקים. קבועים. "אני לא חמוד. אני זיין" -  - שהמציאה קימי) בלוגמולדת (זכויות היוצרים - של her). (היו עוד כמה. אני יודעת. אבל לא זוכרת כרגע. עזרה? נוי?) ולאחרונה - html. ששון (הכי טרי - שוב: של קימי. ההוא מהמסנג'ר שדומה לזה: ). ויש את העניין של השמות שלכם פה. משהו שנתפסתי אליו חזק ואני לוקחת אותו למציאות. בזכרון של הפלאפון שלי יש שמות כמו: קימי, פימייל, her, גרין מייל, פמה, ספיריט, בר, הייזל, מלה, ובלגאן. וכשאני מדברת עליכם אלו השמות שבהם אני קוראת לכם. גם בפניכם לפעמים. אולי בגלל שאני כל כך סבינה, אני מזהה אתכם כל כך עם הדמות שיצרתם פה.

ואם כבר שמות - אז השם שלי, למי שלא הפנים - הוא השם של החתולה שגידלתי כמה חודשים, ונקראה על שם סבינה מ"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". והבלוג - היום אולי צריך להסביר. בהתחלה זה היה ברור לגמרי. פוסטים שלמים שבהם כל משפט הסתיים בשלוש נקודות. הערה עוקצת ממישהי באחד הבלוגים גרמה לי להיגמל מההרגל הזה ולהשאיר את הנקודות רק כשהן ממש מתבקשות. הנקודות האלה הן חלק ממני. חלק מהקושי שלי עם סופים..

החודש הראשון היה עלוב. לטס פייס איט. כתבתי הרבה ולא קיבלתי כמעט תגובות. פוסטים שלמים נטולי תגובות לגמרי. אבל (וזה אבל ענקי) - כבר בפוסט הראשון הכרתי אותה. כמו שכתוב פה בצד - אהבה ממבט ראשון. הבלוגרית שאני אוהבת הכי הרבה והכי הרבה זמן. וכאן זה לא משנה שהיא צעירה ממני ביותר מעשר שנים. ושהיא גרה בקצה העולם. ושלמרות שזה כל כך מתבקש, ושכמה פעמים זה היה מאוד קרוב-אף פעם לא נפגשנו. אבל היא כל כך יקרה לי. מהרגע הראשון. היא ויטמין מצב הרוח שלי. החבר שלי אפילו מקנא בה לפעמים. הוא יודע שברגעים הכי קשים שלי, היא אחד האנשים הבודדים בעולם, אם לא היחידה, שיכולה להוציא ממני חיוכים ואפילו צחוקים. מתה עליך, קימי שלי (ואני מבטיחה להשתדל הכי בעולם לקרוא לך בשם האמיתי שלך כשניפגש..)(ומקווה שתלמדי לאהוב את העיצוב החדש ..)

אז מה היה לנו פה? פרו, כמעט מההתחלה. התמודדות לא משהו עם מפזרי רעל. הכרויות חדשות. פרידות מאנשים שהפסיקו לכתוב. ימי הולדת. חגיגות. חשיפות שלי כילדה. תקופות של להיות פה כל הזמן. תקופות של לברוח מפה. מתכונים. תגובת מצחיקות. ומרגשות. וכאלה שאפילו גרמו לי לבכות-מאושר. מעצב. חמשת החושים. מישהו שליצ'י מזכיר לו אותי. מישהי שהשיר החדש של גידי גוב מזכיר לה אותי. פוסטים שטותיים. וכמה ממש רציניים, שחשפתי בהם את הבפנים הכי עמוק שלי. חודש אחד בפרטי (אוקטובר. למי שעוד לא השלים פערים). לא מעט אנשים שאני כבר יודעת את השם האמיתי שלהם. שראיתי תמונה שלהם. שאני מכירה את הקול. וכמה שכבר פגשתי. יש אפילו כאלה שהפכו לחברים ממש קרובים במציאות שלי (כמוה. וכמוהו. וכמוה. וגם כמוה)(שתיים פרטיות עכשיו, אז תשכנעו אותן שירשו לכם להיכנס..). אנשים שאני מדברת איתם המון. שנמצאים שם בשבילי ואני משתדלת להיות שם בשבילם. אנשים שאני ממש אוהבת ולא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיהם.

לצידכם עברתי גם לא מעט בחיים שלי מחוץ לישרא' - בהתחלה כתבתי פה המון על העבר. לאט לאט המשכתי הלאה - פה ובחיים האמיתיים. יומולדת 30. סטוצים וקשרים חסרי סיכוי. מילוי משימות, כמו: לקנות ולהרכיב את הפאזל של בוטיצ'לי, ללמוד להשתמש בעדשות. ולהתאפר. לקנות מחשב. בזמן של פה הכרתי את האייס פסיפלורה, בזכות קורא, שקצת נעלם לי בזמן האחרון. שידרגתי את הפלאפון שלי. וקניתי פעם ראשונה תחתונים אדומים. ליויתם את הפרידה שלי מהשלישיה. ועוד כמה פרידות שחוויתי בשנה הזו - בעיקר אנשים שעבדו איתי, ופרידה אחת קשה מאוד. משותפה שלי לשעבר שנהרגה לפני 4 חודשים. היו לנו שלוש בדיקות משמעותיות שיצאו שליליות (אני חושבת שבאחת לא שיתפתי אותכם. אבל בדומה לה-כן). ושליליות במקרה הזה - זה טוב. והיה הברזל שצנח. והתביעה נגד אחי. וריץ' רץ' הבת (החתולה) שמתה. והתאונה שהייתי עדה לה. וכשאמא שברה את הכתף. אבל הייתם כאן לצידי גם בשמחות - החתונה של אחותי בקיץ. והחתונה של מירב שלי לפני חודש. השחרור של אחי מהצבא. והדבר הכי טוב וחשוב שקרה לי בשנה הזו - האהבה שמצאתי לפני קצת יותר מחמישה חודשים. איש מקסים שמצא אותי פתאום ועושה המון כדי שאני אהיה מאושרת. והכי טוב לי איתו. איש שלא מפחד להתמודד עם הסבינה הזו שסוחבת איתה לא מעט טראומות מהעבר ושריטות בילד אין. וכל כך טוב לי איתו רוב הזמן. ועם הביחד שלנו. ואני המון אוהבת אותו...

לפני סיום - קצת סטטיסטיקות:

באתי בעקבות: מורכרמון

הבאתי: (אני חושבת שאסור לגלות. אבל בלוג די מצליח. לפחות עד לא מזמן).

קבועים: 88 במחשב אצל ההורים (אני חושבת שבעבודה ובדירה המס' נמוך יותר). חלקם כבר לא כותבים. חלק כבר לא ממש מעניינים אותי. אבל זו רשימה שרק גדלה. אני אף פעם לא מורידה ממנה. אולי - מתישהוא יתחשק לי שוב לבקר במקומות שפעם ביקרתי בהם..

מנויים: 34

מלנקקים: 34 - רוב המלנקקים משתמשים ב"סבינה" או "שלוש נקודות" או שניהם. יוצאי הדופן מקשרים אלי ב - "כבר לא פרטית. רק מדהימה-סבינה" (קימי) "סבינה-ילדה טובה ירושלים" (טליק). "סבינה, סוג של רגישות" (נוי). "סבינה-אדם נדיר. חיים במקביל.. (גרין) "סבינה (כפרע על אחותי הירושלמית)" (מושמוש). "סבינה, 30, שלוש נקודות" (תראזי - אתה צריך לעדכן את הגיל עוד מעט..). "סב" (מלפומנה. לידיעתכם - היא המציאה את הכינוי הזה..). תמונה שלי מהפרויקט של פי מקשרת אלי אצל אופטימיוז. "סבינה היפה" (ליר והירושלמית. תמיד מסמיקה כשאני רואה את הקישורים אצלכם (-: ). "סבינה-שלוש נקודות זוז" (hope. את מקורית... (-: ). "כי גם היא רב נקודתית" (קסנדרה. גם את מקורית..). 

מלונקקים: 32

היו, אהבתי אותם, אבל הם הפסיקו לכתוב: הייזל - בחורה רגישה ומקסימה שיום אחד פשוט נעלמה. לאחרונה הציצה שוב בחיים שלי. מתגעגעת אליך.. נוי - שותפה עסקית מעבר לים. עסק לקידום קאונטרים וצילומים. אשה מיוחדת שמאוד חסרה פה. ניסוי - שהיה נוף חריג ברשימה שלי, אבל ממש אהבתי אותו. מל - אנרגיה אופטימית. בחורה מדהימה. מצחיקה ומעניינת, שעושה עכשיו סימנים של לחזור (מקווה שלא תעלמי שוב).

ישרא'+מסנג'ר/אימייל: 9 בלוגרים (חשבתי לכתוב שמות, אבל נשמור על הפרטיות של האנשים בקטגוריות הבאות)

+קול: 9 (אחרים. מדובר בכאלה שעברו את המחסום הכתב והתחבר אליהם גם קול).

פגשתי: 11 (שוב. בנוסף לנ"ל).

חגיגות קאונטרים שלי: 7

הפוסט עם הכי הרבה תגובות: זה. (למרות שהיה אחד משמעותי שזכה להרבה תגובות גם כן).

שאלונים: 4

קצרצרים: (יותר מדי) 55, אם לא התבלבלתי בספירה.

תמונות (שלי): 13

מתכונים: 13

פוסטים: 334 (מתוכם 17 טיוטות, כולל זה שאני כותבת עכשיו)

ממש לסיום - רוצה להגיד תודה לכולכם - למתמידים. לעוברי האורח שמצליחים לחייך אותי בתגובות ראשונות. לחברים היקרים שמצאתי כאן והפכו לחלק חשוב בחיים שלי. למגיבים ולקוראים השקטים שמשאירים לפעמים סימן כדי שאני אדע שהם פה וגם אלה שלא, וסתם מגיעים תמיד כי נחמד להם לקרוא אותי. לגוגלים שלא פעם מצחיקים אותי. לחברים מהעולם האמיתי שבאים לבקר. תודה..

** ומי שעד עכשיו לא לגמרי בטוח שהוא הגיע למקום הנכון - אז כן. זו אני. אותה סבינה. העיצוב אחר. הגיע הזמן.. מצטערת אם יש אנשים שלא ממש אוהבים שינויים. שהתרגלו אלי בעיצוב הקודם. שהחדש לא ממש מוצא חן בעיניהם. אני החלטתי שהגיע הזמן לשנות. ויחד עם פי (המקסימה) הגעתי לתוצאה הזו, שאני מאוד מרוצה ממנה. מקווה שתתרגלו ועם הזמן תאהבו. לפחות עד שאני אחליט לעשות שוב שינויים. כי ככה הולך להראות פה מעכשיו..

** ההורוסקופ שלי חוזה חזרה של יכולת ההתבטאות בכתב - אז יכול להיות שההפסקה נגמרה.. או שלא. ימים יגידו..