כמו שכתוב בעדכון בפוסט הקודם, החלטתי לא לוותר לדלקת והלכתי לסרט עם שותפות שלי.

המון כאב לי. סיוט. אבל הסרט היה כל כך מעולה, שלא נכנעתי לכאב וללחץ ולא יצאתי ממנו אפילו פעם אחת באמצע.

על הסרט בחוברת של הסימטק:

"מדריד, תחילת שנות השמונים. אנריקה הוא במאי קולנוע המחפש נושא לסרטו הבא. אל ביתו מגיע שחקן מובטל, המציג את עצמו כמי שהיה חבר ילדות של אנריקה בבית הספר הקתולי בו למדו השניים. הוא מציע לבמאי תסריט (יותר מדויק-סיפור. את התסריט כתב הבמאי לפי הסיפור. סב) שכתב, בשם "הביקור". מכאן לוקחת אותנו העלילה אחורה בזמן אל שנות השבעים בהם דראג קווין בשם זהרה מבלה לילה עם בחור בשם אנריקה ועוד אחורה אל שנות השישים ואל היחסים שבין האב מנולו מבית הספר הקתולי ובין הילדים שהיו תחת חסותו. סרטו החדש של אלמודובר מציע חוויה מורכבת ועשירה שכל מפנה עלילתי בה מציע זווית ראיה חדשה על הפרקים שהופיעו לפניה. הוא עוסק בצורה פשוטה אך כלל לא שטחית בקשר שבין עבר, זכרון וסיפור והאופן ששלושת אלו אוחזים זה בזה. זהו אחד מסרטיו היותר אישיים של אלמודובר. הוא אמנם נהנה מאותה שלמות ויזואלית וצלילית שמאפיינת את הקולנוע שלו, אך יש בו משהו עצור רגשית, ונדמה כי גם את הריסון הזה מבקש לבחון גדול במאי ספרד".

ומה לי יש להוסיף:

כמו בסרטים הקודמים שראיתי של אלמודובר - הפסקול מדהים. נעים. מרגש. השירה של הילדים בבית הספר הקתולי. הקול הנערי הצלול והמוזיקה הכנסייתית. מקסים.

התפניות בעלילה, כמו שכתוב בהסבר על הסרט - מרתקות למסך, ויוצרות עניין, מתח וציפיה ללא נודע שעתיד לבוא.

שחקנים מצויינים. סרט שתופס בבטן. אני ממש ממליצה!!

ואיך אפשר בלי הביקורת של הפסיכופט.

אני נשארתי בבית היום אחרי לילה קשה כמעט נטול שינה. נראה שאנטיביוטיקה מתחילה להשפיע וזה טוב. אולי יותר מאוחר אני אצא להביא עוד מיץ ואולי משהו מהדברים הטבעיים, שיעזור להתמודד עם הדלקת הזו כמה שיותר מהר.

ההפניה שלה לפה אתמול עשתה פלאים לסטטיסטיקות שלי. תודה כפרע

יומבריא לכולנו, סב..

עדכון (19:10): יש לי אלרגיה לאנטיביוטיקה. לא נעים. החליפו לי את האנטיביוטיקה והוסיפו כדור נגד אלרגיה. מגעיל לי. מחר יש לי דיקור. אולי הפתרון יבוא משם.. ממש מיציתי את האיכסה הזה...