לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


הבלוג הזה יצא לדרך שלושה ימים לפני גיל 30... לאור המאורע ולאחר מספר שנים של כתיבת יומן אישי מלא התרחשויות, החלטתי להרחיב את מעגל המעורבים בחיי, ולשתף עוד כמה אנשים במה שקורה איתי... מקווה שיהיה מעניין...
Avatarכינוי: 

בת: 51

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2005    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2005

רוצים לרצוח את הטווס


 

ביום שישי אחרי הצהריים הלכתי עם אבא ואמא לצעוד במושב.

היה הכי נעים (מושמוש, אני איתך בקמפיין לקיץ. עד שהוא יגיע..).

 

כשהיינו עדיין בשטח של הבתים (את רוב הצעידה אבא ואמא עושים בשדות) ראיתי פתאום שמישהו מגלה עניין בצעידה שלנו. הוא קלט אותנו מהחצר שבה הוא הסתובב כמו מישהו שממש אין לו מה לעשות. ראיתי איך הוא בוהה בנו. בוחן. מתלבט. ואז-הוא פשוט התחיל להתקרב, כשאני מדווחת לאבא ואמא על כל צעד שלו. ההליכה שלו הצחיקה אותי. והמבט הסקרן שלו..

הוא עבר את הדשא. הגיע למדרכה. ירד לכביש והלך באמצע שלו בהליכה מתנדנדת כזו ששמורה לאווזים.

מגודל משהו. לבן כמו שלג. עם מקור כתום. עוקב אחרינו.

הסתכלתי עליו ולא הפסקתי לצחוק. אפילו הדבקתי את אבא בצחוק שלי.

הלכתי הפוך לכיוון התנועה מסתכלת עליו וצוחקת. קראתי לו מולי (כמה צפוי..).

כמו ילדה קטנה שמתלהבת לראות פעם ראשונה אווז.

קצת דאגתי שהוא ימשיך ללכת אחרינו ובסוף ילך לאיבוד,

אבל העצלן הזה התייאש באיזשהוא שלב וחזר לעמדת התצפית שלו על הדשא.

 

עיקר הדרך היתה מלאה ב"הכנה לטעימות" או: בעצים וכאלה שעוד חודש-חודשיים (ככה אמא הבטיחה) ישאו עליהם דברים אכילים:

היו שם מטעים של אפרסקים

נקטרינות

תפוחים

רימונים

שזיפים

אפרסמונים

 

היו הרבה גפנים של ענבים לאכילה וליין

מלא חיטה

ותלתן ואספסת לפרות (גם הן צריכות לאכול משהו..)

 

במקום אחר, שגובל למושב השכן היו-

שיחים של עגבניות שרי

בצל ירוק

אספרגוס

ושדה של ארטישוקים

(שלושת האחרונים היו מוכנים לאכילה. אבא ואמא קטפו להם כמה קצוות של אספרגוס לדרך, ולי אמא לקחה 3 ארטישוקים)

אחרון חביב היה השדה של הסברס.

 

כשהיינו כבר ממש קרובים לבית שלנו. קפץ פתאום עגל של השכן מהשיחים שעברנו לידם.

תינוק קטן ומבוהל שמיהר לחזור הביתה אחרי שגילינו אותו.

זוכרת שכשעוד היתה לנו ולשכנים מהצד השני רפת פעילה לא פעם קרה שפרות ועגלות הצליחו לצאת והסתובבו על הדשא. אותי זה תמיד היה מפחיד והייתי נכנסת להסגר עד שמישהו היה בא ומחזיר אותם למקום. איזו מושבניקית פארשית.

 

בערב כשסיפרתי לאחי על האווז המצחיק, הוא סיפר שגם הטווס של המשפחה של שני חברים שלו משוחרר ומסתובב חופשי, אבל הוא פחות עדין מהאווז שאנחנו נתקלנו בו. הוא מספר שהטווס מסתובב ברחוב שלהם ומפחיד אנשים. ועושה הרבה רעש. הכי לא ממושמע. אמרתי לו שאם הוא כזה בעייתי שישלחו אותו לגן חיות או משהו, אז הוא אמר שזו בדיוק הבעיה. אף אחד לא מצליח לתפוס אותו. אפילו חבורת תאילנדים שנבחרה לטפל ב"בעיה" נכשלה. הטווס המורד בלתי ניתן לריסון. עכשיו הם שוקלים להרוג אותו. למישהו יש רעיון לפני שזה קורה???

 

נכתב על ידי , 4/4/2005 12:47  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סבינה ב-6/4/2005 09:20



76,273
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסבינה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סבינה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)