כבר עברו כמה שעות, אבל היא עדיין בראש שלי.

ילדה אבודה.

קטנטונת עם גזר דין מוות מעל הראש שלה.

פגשתי אותה היום במסגרת השתלמות מהעבודה.

אשה-ילדה שחוותה תופת בחיים הקצרים שלה.

טרור של אלימות נפשית ופיזית מהאיש שאמור היה לאהוב אותה ולעשות אותה מאושרת.

בחורה בשנות העשרים.

אחרי כמה שנים של נישואים רווים באלימות, שרמסו כל טיפת תמימות ואמונה בטוב שהיו בה.

מסתתרת.

מפוחדת מהחיים.

עם ילדים קטנים

ובעל שהוכנס לכלא בעקבות התלונה שלה ומבטיח לנקום.

בחורה שכשהיא מעזה לצאת לרחוב, הראש שלה מביט לכל הכיוונים, מחשש להתגלות.

שכל דפיקה בדלת גורמת לה לרעוד מפחד.

שלא מצליחה למצוא עבודה

כי בגלל שהיתה כלואה בבית שלה במשך שנים לא הספיקה לרכוש את הנסיון שדורשים בכל מקום עבודה.

שנועלת את הדלתות כל יום עוד לפני שמחשיך ונכנסת לישון, כי הלילה מפחיד אותה לא פחות מהיום, ואולי יותר.

שמנותקת מהמשפחה שלה.

נרדפת.

מבועתת מהמחשבה שהוא או מישהו שקרוב אליו ימצא אותה.

שלא מסוגלת לחשוב על העתיד והמטרה המרכזית שלה היום היא לשרוד.

כל כך ריחמתי עליה.

הכי רציתי לחבק אותה ולהגיד לה שאני אשמור עליה.

אהיה חברה שלה.

אעשה איתה דברים כיפיים.

אצחיק אותה.

אנסה להעלים את הפחד שהוא חלק בלתי נפרד מכל שניה בחיים שלה.

אבל..

משהו מהפחד שלה דבק בי.

לא פחד מהמקום שלה.

מקווה ומאמינה שאני לא אגיע למקום הזה אף פעם.

אלא פחד להתקרב אליה.

להיות חברה שלה.

כאילו היא "מסומנת".

כאילו מי שמתקרב אליה מסתכן בנקמה של כל אותם אנשים שמחפשים לנקום את נקמת הבעל ו/או הבעל עצמו.

כל כך עצוב לי עליה.

מרחמת עליה.

דואגת לה מאוד.

כועסת על העולם.

מרגישה כל כך חסרת אונים..

איזה עולם..

מתוקונת,

הלוואי ויכולתי לעזור לך.

הלוואי ויכולתי להשמיע לך את השיר שלמטה ולהאמין שיבוא יום ותרגישי ככה.

אבל לעזאזל, אני כל כך סקפטית..

המון מקווה שהוא לא יגיע אליך.

שהפחד יעלם.

שתזכי לחיות חיים אחרים.

"היי שקטה

עכשיו הכל בסדר

אפילו המחנק עומד להשתחרר

זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן

זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה

כאילו אין בך דופי

כאילו האויר נותן לך הגנה

כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי

כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה

כמו לא עברת אף פעם

כמו לא היית צרימה בנוף המטופח

כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם

כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

...

היי שקטה

כמה אפשר לשטוח

את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה

כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח

כאילו השלווה היא חוף הבהלה".